בבית העלמין בגבעת עדה הובאה אחר הצהריים (חמישי) למנוחות סמלת רותם ינאי, בת 20, שנהרגה אתמול מפגיעת רחפן נפץ בבסיס שבו שירתה בצפון.
ינאי שירתה כמש"קית ת"ש בגדוד רותם של חטיבת גבעתי. אימה, הילית, ספדה לה בדמעות: "רותם ילדה שלי, יחידה ומיוחדת שלי, השמש של חיי. אני לא יודעת איך לעמוד כאן מול הקהל הגדול הזה ולנסות להיפרד ממך במספר משפטים שיכולים להכיל את גודל אישיותך וערכייך".
היא הוסיפה: "אף אחד לא יכול להכין אותנו לסיוט הבלתי נתפס, לקבור את הדבר שהכי יקר שיש לי בעולם". גם בזמן שירותה הצבאי, סיפרה, סירבה לנוח או לקחת גימלים כי הרגישה אחריות כלפי חבריה: "אמרת לי - 'יש לי חיילים וחברות, אני לא יכולה'".
האם הקריאה קטע שכתבה לה רותם ביום הולדתה: "אימוש שלי, מי יקרא לי אימוש יותר?", "את דמות להשראה", ו-"כשאני אהיה אמא אני רוצה להיות אמא כמוך". האם נשברה ולחשה: "הילית, בת שלי, את לא תהיי כבר אמא".
האב טל ספד: "רותם, ילדה יקרה ואהובה שלי. אני עומד כאן נדהם ומסרב להאמין. לאיפה הלכת?". לקראת סיום נשבר האב וביקש סליחה מבתו: "אני מצטער שלא הצלחתי לשמור עלייך".
האח דור נפרד מאחותו: "עד אתמול הייתי עצוב והאשמתי את עצמי שלא אמרתי לך כמה אני אוהב אותך. היה בך משהו מיוחד. הלב הטוב שלך, הדרך שגרמת לכל מי שסביבך להרגיש אהוב".
הסבתא טובה ספדה: "אני לא מאמינה שאני צריכה להספיד אותך ילדה טהורה עם נשמה גדולה שרק רצתה לעזור. היית עמוד תווך וחברה נאמנה, שרצתה בשירות הצבאי לעזור לכל החיילים שהיו תחת חסותה. הגיע פתאום הרחפן הארור והתביית עליה ילדה טהורה, שהפיצה רק אור לחברים. תמיד דאגה להורים והייתה עם קשר מיוחד לאחיה. העולם הפסיד לנצח".
המפקדת, סרן נועה שטיינר, אמרה בהלוויה: "היא הייתה יד ימיני. היא נלחמה עבור החייליים כמו לביאה. היית עם לב גדול, וכמו צמח הרותם גם את היית עם יציבות וכח. תודה לך שהיית לי כמו אחות קטנה, אני אוהבת אותך - כל אחד צריך ינאי בחיים שלו".