בגזרת חטיבת שומרון, שגרת החירום היא הדבר היחיד שקבוע. בעוד שבשאר חלקי הארץ המרחב האזרחי והצבאי פועלים במערכות נפרדות, כאן - אגף הרפואה החטיבתי הוא הלב הפועם שנותן מענה לכולם: מחיילים בפעילות מבצעית בקסבה של שכם ועד מתיישבים ישראלים בכבישים וביישובים.
שלושה מלוחמי הרפואה של החטיבה פותחים צוהר אל מאחורי הקלעים של שירותי רפואת החירום בגזרה הרגישה.
"בתור אגף רפואה שומרון, אין דבר כזה להפסיק פעילות", מבהיר נהג האמבולנס, סמל י', שנמצא בתפקיד כבר שנה וחצי וקפץ למאות אירועים מורכבים. "אנחנו פועלים 24/7. כל רגע יכולים להקפיץ אותנו, בין אם מדובר בתאונת דרכים אזרחית או באירוע צבאי. כל הצוותים תופסים כוננות ביום ובלילה, ויש מוכנות לכל תרחיש. אנחנו תופסים גזרה מאוד משמעותית כי אנחנו בין היחידים שנמצאים ככוח רפואה קבוע ונותנים מענה לכל מקרה שמתרחש - לא רק בכבישים, אלא גם ממש בתוך היישובים עצמם".
החובשת הגדודית, סמל ז', מסבירה את המורכבות הייחודית של הגזרה: "בחלק גדול מהמקומות כאן פשוט אין תחנות מד"א קרובות, ולכן אנחנו נדרשים להיות בזמינות הגבוהה ביותר. זה לא מחזה רגיל שאתה מזמין אמבולנס ומגיעים חיילים לפתח הבית שלך. בגלל זה אנחנו עובדים חזק על הקשר עם ההתיישבות, כדי שיכירו אותנו. אנחנו מתקשרים לתושבים, מציגים את עצמנו ויוצרים חיבור. זה גורם לנו להיות בכוננות עוד יותר גבוהה. בסוף, אנחנו מטפלים בהכל - כולל מקרי שגרה כמו כאבים בחזה ולידות".
המרחב שבין שגרת חיים אזרחית לטרור אכזרי מצטמצם לעיתים למרחק של דקות בודדות. סמל ל', פראמדיקית שנמצאת שנתיים בתפקיד, מתארת את המפגש עם האזרחים בשטח. "יש כאן הרבה יישובים מסביב, ואנחנו קופצים להרבה נשים שנמצאות בלידה. באחת הלידות קפצנו באמצע הלילה לתושבת באחד היישובים שהייתה עם צירים מתקדמים. הצגנו את עצמנו, והיה לה מאוד מוזר בהתחלה שצוות הרפואה שהגיע אליה הוא צבאי. בדקתי אותה, הבנתי שהיא כבר נמצאת בתהליך הלידה עצמו ונערכנו בהתאם. תוך זמן קצר נולדה תינוקת חמודה, שפונתה בהמשך באמצעות מד"א לבית החולים".
אך לצד רגעי האושר, המציאות בשומרון גובה מחירים קשים. "קפצנו לפיגוע ירי באחד הצמתים בגזרה", מספרת ל'. "היה שם חייל ירוי פצוע באורח קשה מאוד. הגענו אליו מהר, פינינו אותו לבית החולים ותוך כדי תנועה הענקנו לו טיפול רפואי מתקדם ומסובך מאוד. לצערנו, למרות כל המאמצים, הוא נפטר מפצעיו".
למרות שבמהלך מבצע 'שאגת הארי' חוותה הגזרה אזעקות רבות - הכוננות ומהירות התגובה - נותרו גבוהות. "כל מה שקורה בצפון לא באמת משפיע על השגרה שלנו. לא יצא שהמצב שם מנע מאיתנו לפעול, אנחנו ממוקדים במאה אחוז בשגרה המבצעית שלנו כאן".
סמל ז' מוסיפה "בסוף, אם יש הקפצה, המטרה היא אחת - להגיע ולטפל באזרחים שלנו. גם אם יש אזעקה בדרך, אנחנו נגן על עצמנו לפי ההנחיות, וברגע שרק ניתן נטוס לתת את המענה שאנחנו רגילים לתת ביום-יום. זה נותן לנו תחושת משמעות אדירה. בתקופה כזו, לדעת שיש לנו את הזכות לשרת בגזרה, לתת מענה לכולם ושתושבים יסמכו עלינו - זה סיפוק עצום".
המרחק הגיאוגרפי של יישובי השומרון ממרכזים רפואיים הופך את הנוכחות של הצוות לקריטית. "המתיישבים יודעים שאנחנו כאן", אומרת סמל ל'. "הם יודעים שהאמבולנס עם הפראמדיק האזרחי הקרוב ביותר נמצא במרחק של לפחות 20 דקות נסיעה, והם רגילים שאנחנו הראשונים שמגיעים. הם שמחים על המענה הזה ועל כך שלצבא יש נגיעה ישירה ודואגת באזרחים".
אחד מרגעי השיא, שממחיש את עוצמת התפקיד, התרחש במהלך פעילות מבצעית מורכבת של אחד היחידות בעומק העיר שכם. עבור סמל ל', זה היה האירוע המשמעותי הראשון עם הגעתה לגזרה, והיא משחזרת את הדקות הדרמטיות. "הייתה פעילות בשכם ולפתע התקבל דיווח בקשר על ירי שבוצע לעבר הלוחמים ושיש ארבעה פצועים. קפצנו מיד לשטח שני הצוותים, והתאג"ד פגש אותנו ופינה את הפצועים אלינו".
"הגיעו אלינו ארבעה לוחמים עם פציעות ירי ורסיסים", היא ממשיכה. "הבנו מייד שזמני הפינוי הם קריטיים, והחלטנו להקפיץ מסוקים. נסענו במהירות תוך כדי ששני הצוותים מעניקים טיפול רפואי מציל חיים לפצועים יחד עם הפרמדיק. תוך 10 דקות הגענו למנחת, ושם חברנו לצוות שהעלה אותם למסוק. פינויים מוסקים בגלל תנאי הכבישים הקשים זה משהו שלא קורה בכל גזרה - וזו הייתה ההחלטה הכי נכונה שקיבלנו. בזכות המהירות הזו הם הגיעו הכי מהר לבית החולים וכולם יצאו מזה. לראות אותם מחלימים, לצד הפעילות שנמשכה, זה רגע שתמיד מרגש אותנו מחדש".