זוהר רגב, בת 56, ילידת הקיבוץ החילוני כפר החורש בגליל התחתון, סיפרה בראיון לערוץ "אל-ג'זירה" על קורותיה במשט שנועד לשבור את המצור הימי על רצועת עזה, ועל הסיבות שהביאו אותה להתאסלם.
היא נולדה כיהודייה, אך מעולם לא הגדירה את עצמה מאמינה או קיימה מצוות. לדבריה, הייתה לה נטייה חזקה להיאבק למען צדק, וגישתה זו מצאה בדת האסלאם.
עוד סיפרה בראיון ל"אל-ג'זירה" כי בתקופת מגפת הקורונה, תושבים מ"מחנה הפליטים" דהיישה, מדרום לבית לחם, שכנעו אותה ללכת אחר נטייתה, והיא הבינה שהשורשים של הסכסוך אינם נובעים ממלחמת ששת הימים, אלא קשורים למפעל הציוני, שאותו היא כינתה גזעני, ושחותר לתת זכויות יתר לקבוצה אחת על חשבון קבוצה אחרת.
"אני תומכת במלחמה נצחית", אמרה זוהר רגב, וציינה כי פגשה במשט פעילים, ובהם מוסלמים, אשר ראתה בהם אנשים מרתקים, כיוון שהם נאחזו באמונתם, בשונה מאחרים שפעלו רק מסיבות הומניטריות.
היא טענה כי הביקורת הבינלאומית מופנית כלפי השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שהשפיל לדבריה מספר פעילי מחאה בינלאומיים, ואולם הקהילה הבינלאומית ממשיכה לאפשר לו להרוס את חייהם של הפלסטינים על בסיס יומיומי.
בהתייחסה למשט, ציינה רגב כי בפעולת ההשתלטות כוחות צה"ל ירו כדורי גומי, פצעו את אחת הנשים, והיכו והשפילו פעילים. היא טענה כי הובלה בכוח ל"אוניית כלא", שעליה היו מכולות ששימשו לכליאת הפעילים.