הבופור
הבופורצילום: דובר צה"ל

תא"ל במיל' ארז וינר, היו"ר החדש של תנועת 'הביטחוניסטים', ניתח את משמעותו האסטרטגית של כיבוש הבופור המחודש על ידי כוחות צה"ל.

וינר מזכיר בפתח דבריו כי תכלית החזקת מרחב החיץ בדרום לבנון היא מניעת האיום על ישובי הצפון, ומדובר הן באיום קרקעי והן באיום תלול מסלול של רקטות קצרות טווח ושל רחפני נפץ.

הקו הטבעי והנכון לעשות זאת הוא קו הליטני בואכה רמת נבטייה ונקודת החיבור בין גבולות לבנון וסוריה. קו זה קצר יותר בארבעים אחוז מקו הגבול הקיים ומאפשר שליטה טופוגרפית שמונעת מהאויב שיגור רחפני נפץ. שליטה זו אכן מתחילה להתרחש בעשרת הימים האחרונים, מציין וינר.

בהתייחס לחשיבות האחיזה בבופור, אומר תא"ל וינר כי "מי שישב פעם באזור רכס הליטני, אזור הבופור, והסתכל דרומה וראה את מטולה קרית שמונה מנרה וישובי אצבע הגליל פרוסים לפניו מבין שהשליטה שם הכרחית לשמירה על הישובים. לכן זו פעילות נכונה וטובה".

עם זאת הוא מתריע מטעויות שבעבר כשלנו בהן בתקופת רצועת הביטחון: "לקחנו קו, התקפדנו פנימה לתוך מספר מוצבים, השארנו אוכלוסייה בכפרים, ובתוכה גם אוכלוסייה שיעית גדולה ומצאנו את עצמנו עסוקים בהגנה על הצירים, השיירות והמוצבים ולא ברדיפה אחרי האויב. ככל שאנחנו מצליחים להיות יותר ניידים ואפקטיביים בפעולה יכולות האויב לפגוע בנו מצטמצמות", אומר וינר ומציין כי על אף הכאב הגדול על נפילת של לוחם פלס"ר גבעתי מפגיעת רחפן נפץ, יש לתת את הדעת גם על כך שמספר תקיפות רחפני הנפץ לעבר כוחות צה"ל ביממות האחרונות נמוך משמעותית מכפי שהיה שבוע קודם לכן, ולכך מספר סיבות".

הסיבה הראשונה שהוא מציין היא הקושי של האויב לתקוף כאשר כוחותינו נמצאים בתנועה ובמגמת תקיפה. האויב מתקשה לזהות את מיקומי הכוחות ולא יכול לפגע בהם. בנוסף, התקדמות הכוחות ופינוי כפרים מקשים על מפעילי הרחפנים לפעול, מאחר והם זקוקים למיקום קרוב לנקודת המגע. "לכן הפעולה הזו חשובה אבל היא לא מספקת ואנחנו רוצים לראות את צה"ל פועל בצורה התקפית ויזומה. לכן אפשר לברך את הלוחמים שנלחמים שם כבר חודשים ארוכים ועומדים באתגרים קשים ולהבהיר להם שאנחנו איתם ולמפקדיהם אנחנו מסמנים את הצעד הבא".

האם אנחנו לא צפויים לחזור לרוטינת ההתקפדות בעתיד, כאשר המוצבים יהפכו למוצבי קבע ושוב פעילות צה"ל תתמקד בהגנה עליהם ועל צירי התנועה? וינר מזכיר כי נסיגות עתידיות תמיד יכולות להתרחש, אך תקוותו היא שהלקחים יילמדו ולא נשוב לקווים בהם עמדנו בעבר, אלא אם אכן לא יהיה עוד חיזבאללה וממשלת לבנון תתנהל בצורה אחרת לחלוטין. בנוסף, הוא מציין, ישיבה בעומק השטח, בקו הליטאני ובמרחב נבטייה, מאפשרת תיקונים ונסיגות בקו הגבול מבלי לחזור למציאות בה צה"ל נמצא רק בחמש הנקודות שבהם היו כוחותיו לפני שאגת הארי.

באשר לפעילות הצבא במרחב הלבנוני הוא קובע כי "אסור שצה"ל יחזור על הפעולות שהיו בעבר, כשפעלנו ברצועת הביטחון וממנה נסוגונו", ועל כך אנחנו שואלים אם להערכתו מפקדי הצבא מבינים את העיקרון הזה, שהרי קצינים בעלי גישה לוחמנית מצאו את עצמם מחוץ לשולחן מקבלי ההחלטות.

לתחושתו, בשורות הפיקוד הגבוה בצה"ל ישנם כיום מפקדים רבים בעלי תפיסה התקפית, ויש עדיין שכבה בקרב ההנהגה הבכירה של הצבא והיא צריכה ללמוד להפנים ולשנות, ותפקידנו הוא לחזור ולשנן בפניהם ולהעביר את המסרים הללו עד שהם יחלחלו וייקלטו".