'נו תראו, אתם ראיתם ושמעתם הכול ובסוף יצאתם בסדר גמור'.
אז איך תסביר שלכל מה שראית ושמעת יש משמעות כבדה, איך תבהיר שלא הכול 'בסדר גמור'. אז נכון, יש כיפה גדולה, יש גם זקן, ועדיין כל מה שראית ושמעת, הכול שם. איפה? בכל, מכל, כל.
כי מי שהתוכנית 'קשר משפחתי', עם שיר הפתיחה המדכא שלה: "לא בחרתי לבוא לעולם, לא בחרתי בשמי הפרטי, לא בחרתי ממש כמו כולם, באבי, אמי, במשפחתי...", הייתה הרקע לשנות ילדותו, גם שלושים שנים לאחר מכן יִתקשֵה לבקש מבנותיו הגדולות לעזור בעבודות הבית, כי הרי הן 'לא בחרו לבוא לעולם' ו'לא בחרו במשפחתן', אז איך למען ה' הוא עוד אמור לצפות מהן לתת יד ולעזור.
ומי ש'היפים והאמיצים' ליוו אותו יום יום בשעות אחה"צ במשך אלפי פרקים - עם רידג' פורסטר שבתחילה מתחתן עם ברוק לוגן, ואז מתגרש ממנה, כיוון שמצא מישהי אחרת, כנראה עם מידות יותר טובות, והיא לבסוף בתור נקמה מתחתנת עם אביו (!), או משהו כזה וכו' וכדומה ועוד - צריך לקרוע את עצמו בעבודה נפשית בלתי נגמרת כדי למצוא בקרבו תמימות, יושרה, אמון ואהבה אמיתיים שיבנו את הקשר הזוגי שלו עם אשתו. ומה נגיד על טהרה... המשכיל בעת ההיא ידום.
ומי שגדל עם השיר 'שלום זו מילה שימושית' (אני מבקש סליחה שזו כבר הפעם השנייה שאני נטפל לאהוד מנור ז"ל), בביצוע מיכל ינאי, ששימש כשיר התעמולה לילדים שליווה את הסכמי אוסלו הארורים, המיס לנו את הלב, גרם לנו רפיון ודחף אותנו לנהות אחרי אוטופיות הזויות וחסרות אחריות; מה איתו?
ומה עם חברו, זה המתוחכם יותר, אותו אחד שאהב את אותם מסרים אבל דווקא בגרסה הלועזית שלהם, ויחד עם ה'סקורפיונס' הרגיש את ה'ווינד אוף צ'יינג'', שמפילות את חומת ברלין, את הקומוניזם ומביאות סוף סוף תקווה ושלום לעולם הסובל וגם כאן יגרמו לאבן ברמאללה להפסיק לסטות ממסלולה. לולה.
ומה עם עומק, תהליכים פנימיים, טהרת הלב, נקיות מנגיעות אישיות, עמל תמידי, עשייה לשם שמים - האם לכל אלו יש סיכוי לקבל איזושהי במה אמיתית ולחדור את המחסומים בדרך לליבם של אלו שגדלו עם הכותרות המפוצצות של מוספי השבת (אלו של העיתונים, לא האלו של ה"שני כבשים בני שנה תמימים"), הכתבות החושפניות במגזינים לנוער על האלילים החדשים והפרסומות הנוצצות.
אתם בטוחים ש'יצאנו בסדר גמור'?
מחשבת היסוד של האדם, זו שיושבת לו איפשהו מאחורה בתת מודע ומעצבת את תפיסת עולמו והשקפתו בכלל הנושאים, היא לא דבר שנבנה מסֵפֶר אחד שהוא קרא וגם לא ממספר הרצאות שהוא שמע. מחשבת היסוד הזו היא דבר עמוק עמוק עמוק, והיא מתעצבת מאין סוף מפגשים שלו עם סוגים שונים ומשונים של תוכן, מילולי ועוד יותר מכך - ויזואלי ומוזיקלי, בעיקר בשנות ילדותו.
בחברה בה גדלנו הופעל עלינו מכבש לחצים אדיר של ערכים, שכולם היו מכוונים בכיוון אחד, לכולם היה ניגון אחד - חינוך לאינדיבידואליזם ולהעדפת רווחת הפרט וזכויותיו עד כדי טירוף הדעת, ומחיקת השכל כמדד לאמת ושקר, טוב ורע, ותחתיו העצמת הרגש והדמיון עד כדי הכרעות קריטיות על פי מה ש'מרגיש לי' ו'נדמה לי'.
ואנחנו, הילדים של מה שקוראים 'סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים', כך נראה, עוד יצאנו בזול. מאיתנו עוד חסכו את פח האשפה של הפוסט מודרנה, עם כל מחלותיה, מהנטייה ההומוסקסואלית שעוד נחשבה אז לדבר שיש להתבייש בו ועד לניתוחי כריתת האיברים של הטרנסג'נדרים, זוועה שאז עוד לא נשמעה בארצנו. דמיינו לכם מהי מחשבת היסוד של כל אותם אלו ששנות ילדותם עברו עליהם בעשרים השנים האחרונות.
לא, לא 'הכול בסדר' ואל תגידו לי ש'יצאנו בסדר', הכול לא בסדר. אל תרפאו את שבר הדורות על נקלה. אל תמעיטו מחומרת העניין. כל הטירוף בו אנו חיים, זה הנוגע לחיי הפרט - מאחוזי הגירושין הלא נתפסים דרך התמכרות לאלכוהול של קטינים ועד דיכאונות והתאבדויות; וזה הנוגע לחיי הכלל, טירוף שבשיאו נחת עלינו מרחץ דמים כרעם ביום בהיר בו גילינו שוב שיש לנו אויבים; כל הטירוף, כולו, מתחילתו ועד סופו, הוא תוצאה של עשרות שנות שטיפת מוח של ערכי העולם המערבי הגוסס, עשרות שנים בהן מלעיטים אותנו בעל כורחנו באמיתות עליהן אסור לערער, אמיתות שבנכונותן אסור לפקפק.
בסוגריים אפשר להוסיף שכל הטירוף הזה, עד כמה שקשה להעלות את הדבר על הדעת, ותיזהרו לא ליפול מהכיסא, הוא בעל שורשים עמוקים עוד יותר מהשאלה: כן ביבי או לא ביבי, ואף על פי כן באופן לא יאמן אין (כמעט) אף אחד בכל כנסת ישראל המעטירה שסימן אותו כמטרה להילחם בה.
יישר כוחם ותחזקנה ידם של כל אלו, שבמקום לכתוב מאמרים רוטנים, כמוני הדל, הולכים צעד אחר צעד ובונים הכול מחדש - כותבים תוכניות לימוד, סדנאות למורים, שירים, טקסטים להצגות, מציירים ומחנכים לתורה ולמצוות. יישר כוחם של גיבורי המערכה האמיתית, זו שאומנם נמצאת מתחת לפני השטח ומאחורי הקלעים, זו שהלוחמים בה לעולם לא יעוטרו בצל"שים ולא יקבלו תמיכה מספיקה מסביבתם, אבל זו שבאמת תקבע כיצד יראו כאן בעתיד פני הדברים.
אחי גיבורי התהילה, היקרים מזהב ומפז, אתם תעשו כאן 'קשר משפחתי' חזק, אתם באמת מביאים איתכם 'ווינד אוף צ'יינג'' לעולם, אתם 'היפים והאמיצים' האמיתיים.