עליית הליכוד לשלטון בהנהגת מנחם בגין סיימה את ההגמוניה של מפלגת העבודה ששלטה באין מפריע מאז קום המדינה.
זה היה רגע מכונן, נקודת מפנה היסטורית ששינתה את פניה החברתיים, הפוליטיים והכלכליים של ישראל, וזקפה את קומתם של ציבורים שלמים. אך למרות השינוי האדיר והרפורמות שבוצעו, דבר אחד מהותי נותר על כנו, וצל כבד מלווה אותו עד עצם היום הזה: שלטון הפקידים.
כאשר בגין נבחר, הוא טבע את האמרה "באנו לשרת ולא לרשת", והותיר בפועל את פקידי מפא"י בעמדות השליטה. לא לגמרי ברור אם עשה זאת מתוך אצילות רוח יוצאת דופן, או מתוך תפיסת העולם ימנית-שמרנית הדוגלת בהתפתחות הדרגתית ולא במהפכנות דורסנית שמשנה הכל בבת אחת. בגין קיווה שהפקידות תהיה ממלכתית ותקשיב לדרג המדיני.
אך המציאות טפחה על פנינו. במקום לשרת את המדינה, התבצרה פקידות זו בעמדות המפתח כציר עוקף ממשלה המשרת את האג'נדות שלה, ויצרה בישראל "דיפ סטייט" (Deep State) של ממש - מדינת צללים שבה אנשים בלתי נבחרים מכתיבים את המדיניות. מ"מפלגת בג"ץ", ועד למוקדי הכוח באקדמיה ובתקשורת. במקום לשרת את הממלכה ואת ריבונות העם, הם החלו לשרת את המלך החדש: אהרן ברק והמהפכה החוקתית.
שיאו הטרגי של התהליך בא לידי ביטוי במערכת הביטחון, דרך מה שניתן להגדיר כ"מרד גנרלים" ב"מפלגת פורום מטכ"ל". התפיסה המעוותת לפיה הפקיד ולובש-המדים הם הדרג הקובע, הובילה לניתוק שהתפוצץ לכולנו בפנים בשמחת תורה. באותו לילה גורלי, איש מהם לא חשב לעדכן את ראש הממשלה או להעביר לו מידע בזמן אמת, מתוך אמונה פנימית מושרשת שהם אלו שמנהלים את המדינה - לא הדרג הנבחר.
אך האסימון נפל. מתוך הבנה שהפקידות הוותיקה אינה מסוגלת עוד לייצג ממלכתיות, מוביל נתניהו בחכמה חילוף עומק נדרש - מראשי השב"כ והמוסד, דרך ראש המל"ל ועד לרשות מקרקעי ישראל. הימין הבין שאחרי יובל שנים, הגיע הזמן גם "לרשת" - לא מתוך רגש נקם, אלא מתוך אמונה עמוקה בריבונות העם אל מול פקידות המסרבת לקבל את הכרעת הרוב.
על רקע זה, המופע הציני של נפתלי בנט, הטוען כי בגין היה מצביע לו וללפיד אילו היה בחיים, הוא עיוות מוחלט של המציאות, ומעבר לכך שזה מגוחך ומנותק, זהו סיוט מוחלט עבור מורשתו של בגין.
בגין האמין בלב שלם בריבונות העם ותמיד דבר בשבח העם שהוא עם חכם ונבון. בדבר אחד אפשר להיות בטוחים: מנחם בגין לעולם לא היה חוטף את השלטון עם שישה מנדטים, רומס את הבטחותיו וממליך את עצמו. אילו בגין חי איתנו היום, היה פועל בדיוק באותו האופן: מסלק את הפקידים הבלתי נבחרים שמנסים לנהל את המדינה, ומחזק את הדמוקרטיה. בגין היה ליברל אמיתי, בניגוד גמור לאלו שגונבים היום את המושג "ליברליזם" כדי להצדיק שלטון של אליטות.
לקראת שנת ה-50 למהפך, עלינו להבין את המהלך שמדינת ישראל עוברת. ב-1977 הימין והציבור המסורתי נכנסו בשערי השלטון. לקראת 2027, מנגנון הפקידות הישן הולך ומתחלף.
הבחירות הקרובות לא יהיו עוד מאבק רגיל בין ימין לשמאל - הן תהיינה המערכה על הדמוקרטיה ועל ריבונות הדרג הנבחר. על הליברליות האמיתית, על כיבוד נבחרי הציבור, ועל הכנסת הפקידים לגודלם האמיתי.
זהו ההמשך הישיר של מורשת ז'בוטינסקי ובגין, שראו בעם ישראל את הריבון היחיד, כפי שכתב ז'בוטינסקי "כל יחיד הוא מלך". כל ניסיון אנכרוניסטי לצייר אותם כמי שהיו פועלים בניתוק מהעם ובניגוד לריבונות הרוב, הוא עיוות מקומם. חצי יובל לאחר המהפך ההוא, הגיעה העת להשלים את המלאכה, ולהשיב את הכוח, במלואו, לידי העם.