יש רגעים שבהם חובה לומר את הדברים כפי שהם. מר טראמפ, פגעת בכולנו. לא בבנימין נתניהו, לא במפלגה כזו או אחרת, ולא במחנה פוליטי מסוים.
פגעת במדינת ישראל. ראש ממשלת ישראל אינו אדם פרטי שאפשר לנזוף בו בפומבי או להשפילו כאשר הדבר נוח. הוא מייצג מדינה ריבונית, בעלת ברית נאמנה של ארצות הברית, ואת אזרחיה כולם.
אך מעבר לפגיעה בראש הממשלה, יש כאן פגיעה חמורה יותר - פגיעה בריבונותה של ישראל. ריבונות פירושה הזכות של אומה לקבל את החלטותיה בעצמה, בהתאם לאינטרסים שלה, לאחריות שלה ולמחיר שהיא נדרשת לשלם. כאשר מנהיג זר מבקש לכפות על ישראל כיצד לנהוג, היכן לפעול, מתי להילחם ומתי לעצור, הוא אינו מתעמת רק עם ממשלה מסוימת. הוא מערער על עצם זכותה של מדינת ישראל להכריע את גורלה בעצמה.
הבעיה אינה רק בסגנון, הבעיה היא במסר. כאשר נשיא ארצות הברית מרשה לעצמו לדבר כך אל מנהיג של מדינה ידידותית, הוא משדר לעולם כולו חולשה, בלבול וחוסר יציבות. במשך עשרות שנים נשענה עוצמתה של ארצות הברית לא רק על צבאה ועל כלכלתה, אלא גם על האמון שנתנו בה ידידיה ועל החשש שעוררה אצל אויביה.
אלא שבשנים האחרונות הולכת ומתחזקת התחושה שהמדיניות האמריקנית נקבעת על פי מצב רוח, כותרת תקשורתית או שיקול רגעי. יום אחד איומים, למחרת ויתורים. יום אחד הצהרות תקיפות, למחרת נסיגות. כך לא מתנהלת מעצמה. גרוע מכך, נדמה שלעיתים קל יותר להפעיל לחץ על בעלי ברית מאשר לעמוד מול אויבים אמיתיים. מול ישראל מופעלים לחצים, דרישות ונזיפות. מול משטרים קיצוניים וארגוני טרור הרצון להתפשר ולרצות חזק יותר מן הנחישות להכריע.
זוהי מציאות הפוכה.
העולם אינו מכבד מי שמפגין קשיחות כלפי חבריו ורכות כלפי אויביו. כך לא בונים הרתעה, וכך מאבדים אותה. אבל יש כאן גם טעות עמוקה יותר. נדמה שיש מי שעדיין חושב שאפשר לדבר אל ישראל כפי שדיברו אל יהודים בגלות - ללחוץ, לאיים, לנזוף, לצפות לציות. אלא שהימים הללו חלפו. עם ישראל שב לארצו, הקים מדינה, בנה צבא, הפריח שממה, קלט גלויות ונלחם על קיומו מול אויבים רבים וחזקים ממנו.
מדינת ישראל אינה מדינת חסות. היא אינה כוכב נוסף בדגל האמריקני. היא מדינה עצמאית וריבונית, וההחלטות הנוגעות לביטחונה ולעתידה חייבות להתקבל בירושלים - לא בוושינגטון, לא בניו יורק ולא בשום בירה אחרת בעולם. אנחנו מוקירים את ארצות הברית. אנחנו מעריכים את התמיכה רבת השנים. אבל ידידות אינה מעניקה זכות להשפיל. ברית אינה מעניקה רישיון לפגוע בכבודה של ישראל או לערער על ריבונותה.
טראמפ, היזהר.
ההיסטוריה מלאה במנהיגים שחשבו שכוחם בלתי מוגבל. היא מלאה גם במי שגילו מאוחר מדי שהזלזול בישראל ובעם היהודי לא הועיל להם. מי שמבקש להיות ידיד של ישראל ימצא בה שותפה נאמנה, יציבה ואמיצה. אך מי שפוגע בה, פוגע גם בעצמו. ומעל לכל החשבונות המדיניים והפוליטיים, יש אמת אחת שליוותה את עמנו לאורך אלפי שנים: "ואברכה מברכיך, ומקללך ארור"
לא רק משום שזו הבטחה עתיקה, אלא משום שעם ישראל יודע להושיט יד לידידיו - ולעמוד על כבודו, על חירותו ועל ריבונותו מול כל מי שמבקש לערער עליהן.
הכותבות הן ראשי תנועות הריבונות