תארו לעצמכם שריפה שפורצת בבית. האינסטינקט המיידי של רובנו יהיה לרוץ פנימה ולהציל את מה שהכי יקר לנו: אלבומי תמונות, מחשבים, זכרונות.
זה טבעי ומובן, הרי חשוב לשמור עליהם, בלעדיהם אנחנו בעצם כלום, ואף ברמה המעשית - אם הם יעלו באש, הם ישמשו כחומר בערה שיקל על השריפה לכלות את שאר הבית.
אבל כל כבאי מתחיל יגיד לכם שזו טעות גורלית: בזמן שאתם עסוקים במה שקרוב ללבכם, החובה הדחופה ביותר היא לרוץ דווקא אל בלון הגז בחצר או אל ארון החשמל הקיצוני. אם האש תגיע לשם, הבית כולו יקרוס על כל תכולתו. כך קורה לנו גם ברמה הלאומית: שנים רבות מדי אנחנו מתבצרים ודואגים למה שבמרכז, למה שקרוב ללב, בזמן שבלון הגז של המדינה שלנו בקצה הצפוני הולך ומתלקח.
לאורך עשורים, השיח ההתיישבותי והחלוצי במחנה הלאומי והדתי התמקד, ובצדק, ביהודה ושומרון. כאזור המהווה את ערש ההיסטוריה היהודית ורצועת ביטחון חיונית למרכז הארץ, חשיבותו אינה מוטלת בספק. ואולם, אירועי שלוש השנים האחרונות מחייבים אותנו לבחינה מחודשת ונוקבת של המפה. הוכח כי האיום האסטרטגי, זה המסוגל לשתק חבל ארץ שלם ולכפות על ישראל נסיגה מגבולותיה, מקורו בחזית הצפונית.
המערכה האחרונה המחישה כי בהיעדר קו הגנה אזרחי איתן מול חזבאללה, הריבונות הישראלית מתכווצת. לאור העובדה שזוהי אחת הפעמים היחידות שבה הצליח אויב לרוקן אזור שלם מתושביו, משימת ההתיישבות והחיזוק האזרחי בצפון הפכה לדחופה וקריטית, אולי אף יותר מכל חזית אחרת.
גם אם ממשלה כלשהי הייתה רוצה, תיאורטית, לפנות את יישובי יו"ש אל מול איום ביטחוני גובר, היא הייתה נתקלת בקיר. הסיבה לכך פשוטה: רוב מוחלט של המתיישבים שם לא נמצאים בגלל נוף פסטורלי, נדל"ן זול או איכות חיים, אלא בזכות אידיאולוגיה עקרונית. זו מסה קריטית של אנשים שהגיעו מתוך אמונה עמוקה באחיזה בקרקע, כאלה שלא אורזים מזוודה כשנשמע הפיצוץ הראשון ולא מחכים להוראות פינוי מפיקוד העורף כדי להחליט היכן מרכז חייהם.
בצפון, לעומת זאת, על אף קיומן של קהילות מדהימות, חלוציות ומלאות אידיאלים, היעדרה של מסה אידיאולוגית עקשנית מהסוג הזה איפשר למדינה לקפל חבל ארץ שלם ולשכן אותו במלונות. הגיע הזמן שגם בצפון יגורו אנשים שבאים מאותה הסיבה. אנחנו חייבים לייצר שם גרעין התיישבותי מסיבי שיגיע לא רק בזכות הצימרים, הנופים והנחלים, אלא מתוך הכרה שזוהי חזית לאומית. רק נוכחות אידיאולוגית בלתי מתפשרת תוודא שאת גבול הצפון שלנו לעולם לא יהיה אפשר לפנות שוב. כפי שכבר ניסח זאת יוסף טרומפלדור, שנלחם ונפל על הגנת אותו קו גבול צפוני בדיוק: 'במקום שבו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון, שם יעבור גבולנו'."
ההבדל התהומי בין שני האזורים הללו בא לידי ביטוי כואב בסטטיסטיקה. בעוד שיהודה ושומרון מציגים מודל של הצלחה דמוגרפית, עם אוכלוסייה שחצתה את קו חצי מיליון התושבים, ריבוי טבעי מרשים וקהילות שיסודותיהן מבוססים היטב חרף המציאות הביטחונית - חבל הצפון שרוי במשבר דמוגרפי עמוק מזה כשלוש שנים. הפינוי המסיבי של אוקטובר 2023 הותיר את יישובי הגבול ריקים, ושיעור ניכר מהמפונים טרם שב לביתו. יישובים כמו מטולה ושניר נותרו דלילים באדם. בעוד אנו ממשיכים לחזק ולשמור על מה שקרוב ויקר לליבנו, בלון הגז הקריטי שניצב בקצה הצפוני נותר חשוף ומועד לפיצוץ. ללא התעוררות של אידיאליזם אזרחי ונכונות להזרמה מסיבית של כוח אדם חלוצי וצעיר לשטח, הצפון עתיד פשוט להתכווץ.
ברור לחלוטין שלא כל משפחה יכולה לעזוב את העבודה, הקהילה והשגרה ולעבור לגור בגבול הלבנון. המילים הללו זועקות בראש ובראשונה לאותם אנשים שממילא שואלים את עצמם בימים אלו איפה נכון להתנחל. לאלו שמחפשים למקם את חייהם בנקודה קריטית שתשפיע על עתיד המדינה. לכם אני אומר: בואו צפונה. אבל ההתיישבות הזו זקוקה גם לעורף חזק, ופה נכנס לתמונה כל מי שלא יכול לעבור בעצמו. החל מקנייה מודעת מעסקים וחקלאים גליליים, דרך תרומות למוסדות שפועלים בשטח, ועד לחיזוק התיירות והנופש בצפון הפצוע. בסופו של דבר, המטרה היא קודם כל לשנות את הדיסקט בראש. להבין שהצפון נמצא כרגע בסכנה, ושאנחנו חייבים לחזק אותו בכל דרך שרק אפשר, איש איש כפי יכולתו.
דוד בן-גוריון לימד אותנו כלל ברזל בציונות: התיישבות לא עושים איפה שמגניב. התיישבות עושים איפה שצריך. היא נגזרת מתוך הצרכים האסטרטגיים הבוערים של עם ישראל באותה נקודת זמן. היום, החלוציות האמיתית והמשמעות של עשייה בשטח נודדות צפונה, וזהו רגע האמת של מנהיגות הציונות הדתית. עליה לקרוא להתיישבות בגבול הלבנון באותו הלהט ובאותה הנחישות שבהם היא נאבקת על ההתיישבות ביו"ש, ואולי אף ביתר שאת. הצורך הלאומי בחיזוק גבול הצפון עולה כרגע על פני המקומות המוכרים שהתרגלנו לפעול בהם. כל משפחה, זוג צעיר או סטודנט שמבקשים חיים של משמעות היסטורית צריכים לשאת עיניים אל יישובי קו העימות. בלון הגז של המדינה נמצא שם, והוא זקוק לכולנו עכשיו.
גילוי נאות: הכותב תלמיד בישיבת ההסדר בקרית שמונה ועל כן יעבור לעיר בעוד כחודשיים וחצי.