לפני כשבוע ראה אור ספרו של העיתונאי והפובליציסט ארז תדמור "מרד הגנרלים". כמו בספרו הקודם, "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל", גם בספר הזה (ואולי אף יותר מקודמו), מצליח תדמור לזקק ולהבהיר את שורש הכשלים המערכתיים שהפעם אף הובילו אותנו לאסון הנורא בתולדות המדינה.
זה מה שעושה את הספר הזה לחשוב כל כך בעיניי. אבל כפי שנראה בהמשך, מתברר ששורשיו של "מרד הגנרלים" נעוצים אפילו עמוק יותר בהיסטוריה היהודית.
השבוע, התראיין תדמור בפודקאסט של ד"ר גדי טאוב "שומר סף" ובו שטח את עיקרי טיעוניו בספרו החדש. הנקודה הראשונה שעלתה בשיחה היא מה שמכונה "אתוס שומרי הסף" וההשפעה הפוליטית שלו על הצבא. תדמור מתאר כיצד במהלכה של הרפורמה המשפטית, לפני כשלוש שנים, סביב גילויי הסרבנות הראשונים של הטייסים, בחר שר הביטחון דאז "להכיל" את האירוע והפך לנציג של המוחים בתוך הממשלה.
במקום דיכוי המרד ביד קשה (כמו בכל מרד צבאי), באמצעות ענישה והורדה בדרגה, היחס לאירוע היה סלחני. הדרך שבה התנהלו המערכת הצבאית ותומכיה מתוך הממשלה הייתה סחיטה מובהקת - "או שתעצרו את הרפורמה או שלא יהיה צבא". זהו אירוע חמור ובלתי נתפס שאת אותותיו ראינו לצערנו בתוצאות הנוראות של שמחת תורה תשפ"ד.
תדמור מצביע על כך שבאופן מעשי - דה־פקטו - התבצעה במדינה הפיכה שלטונית. מכיוון שכאשר הצבא מציב תנאים לממשלה או מאיים שאינו יודע למי לציית במקרה של משבר חוקתי (כפי שיוחס לרמטכ"ל הלוי), הוא שולל מהעם את ריבונותו ומנכס אותה לעצמו, דבר שהוא פגיעה אנושה בדמוקרטיה.
מדינת שומרי הסף
בנוגע למה שמכונה מיס־קלקולציה (=חישוב מוטעה או אי־הבנה מצערת), הסביר תדמור שהמערכת הצבאית הייתה לכודה במעין "לופ" פנימי: מרוב רצון למנוע מלחמה שתפרוץ בטעות בשל "מיס־קלקולציה" של האויב, הם נמנעו מכל פעולה ממשית - ובכך אפשרו למתקפת הפתע של חמאס לצאת לפועל ללא שום התרעה לדרג המדיני או הגנה בשטח.
ובכן, למה לא עדכנו את ראש הממשלה? מכיוון שעדכון כזה פירושו הפיכת האירוע לאסטרטגי ולמדיני. בעוד המערכת הייתה משוכנעת שמדובר באירוע טקטי בלבד (תרגיל או אירוע ביטחוני מצומצם ומוגבל).
בהמשך הריאיון עולות טענות קשות גם על התנהלות ההנהגה הצבאית במהלך המלחמה עצמה. התנהלות שמונעת מתוך מנטליות של "מדינת שומרי הסף" שבה הפקיד או הגנרל מאמין שהוא יודע טוב יותר מהציבור ומנציגיו מהו האינטרס הלאומי.
תדמור מסביר כיצד מלמדים את הגנרלים, במהלך הכשרותיהם השונות, שהם יודעים טוב יותר מהו האינטרס הלאומי, מהו האינטרס הביטחוני, ושהתפקיד שלהם הוא לתמרן ולתחבל את הדרג המדיני. הם צריכים לדאוג שיקרה מה שהם (=הגנרלים) רוצים ולא מה שהוא (=הפוליטיקאי־המדינאי) רוצה. שיאו של המהלך הזה במלחמה היה בכך שהיה ניסיון לשכנע את הציבור שיעדי המלחמה הושגו ושחמאס הוכרע. במילים אחרות, במקום להכריע את חמאס - יעדם של הגנרלים היה ליצור אשליית ניצחון אצל אזרחי ישראל.
בצורה תמציתית, לדברי תדמור, המערכת הביטחונית פיתחה פטרונות שלטונית כלפי פנים ועיוורון מוחלט ורצון להכיל כלפי חוץ - והשילוב הקטלני הזה הוא שהוביל לקריסה הדמוקרטית והביטחונית הגדולה בתולדות המדינה.
אך בה' אל תמרודו
הספר הזה והמסר הנוקב הבוקע ממנו, הדהד אצלי מחדש את סיפור המרגלים שאנו קוראים השבת. לא במקרה דווקא בנפילה הזאת משתמשת התורה במילים, שנאמרות מפיהם של כלב בן יפונה ויהושע בן נון כלפי יתר חבריהם התרים את הארץ: "אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ" (במדבר יד, ט).
המרידה, כדבריו המאלפים של רבנו בחיי בפירושו לפסוק, היא ביטוי לחרדה שמובילה בסופו של דבר לפעולה שמנוגדת לרצון הריבון האמיתי:
"למדך הכתוב שיראת העם הוא מרד בהקדוש ברוך הוא. וכן אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כט, כה): 'חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב'. החרדה שיחרד האדם מבשר ודם היא הנותנת מכשול ומוקש לנפשו. וכן היא גורמת שישכח האדם להקדוש ברוך הוא, והוא שאמר הנביא (ישעיה נא, יב-יג): 'מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן... וַתִּשְׁכַּח ה' עֹשֶׂךָ'".
אולי כך אפשר להסביר גם את המעילה בשליחותם שנבעה מהדאגה לכבודם, כדברי בעל "אם הבנים שמחה" הרב יששכר שלמה טייכטל הי"ד בשם הזוהר: "וכמבואר בזוהר הקדוש (ח"ג, דף קנח, א ד"ה "וישלח") ובשל"ה (חלק ב, תושב"כ פרשת שלח, דף סח, א ד"ה "בענין שלוח") - משום נגיעת עצמם, שהיו יראים ואמרו: במדבר הם ראויין להיות נשיאים, וכשיכנסו לארץ - יעשו נשיאים אחרים עיי"ש..." ("אם הבנים שמחה" עמ' קפה).
את דברי הרב טייכטל בשם הזוהר אפשר להסביר לא רק כסוג של רדיפת כבוד נמוכה ופשוטה, אלא בכך שהם באמת ראו את עצמם כשומרי סף, שמבינים את האינטרס הלאומי טוב יותר מכל גורם אחר. אפילו מהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו: "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (במדבר יג, לא), וכדברי רש"י: "חזק הוא ממנו" - "כביכול כלפי מעלה אמרו".
כלומר, המרגלים דאגו מבחינתם לאינטרס הלאומי ולסכנות האובייקטיביות שאורבות לעם בארץ. לכן הם החליטו לעשות כל שביכולתם להניא את העם מלרצות להיכנס להרפתקה המסוכנת והמיותרת הזאת. גם אם לשם כך יגזימו ואף יטעו אותו באופן מכוון. כי הם הרי מונעים משיקולים ענייניים ואובייקטיביים בלבד, ולא מהתלהמות משיחית הזויה בסגנון כלב ויהושע או מחוסר שיקול דעת עצמאי בסגנון משה רבנו. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים... כך, מתחת לאף של כולם, התהווה לו מרד הגנרלים הראשון.