חבר הכנסת עמית הלוי, חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, מתייחס בראיון לערוץ 7 למשמעות המהלכים המדיניים-ביטחוניים מול לבנון, כאשר ברקע מרחפים יחסי ישראל עם ארה"ב וקשרי נתניהו וטראמפ.
בפתח הדברים מבקש חבר הכנסת הלוי להנמיך ציפיות ומזכיר כי הפרטים אינם ברורים בשלבים אלה ואין לדעת מה באמת קורה מאחורי הדלתות הסגורות של המו"מ. עם זאת הוא מציין את העקרונות הברורים שנקבעו לאחר שנידונו בועדת חוץ והביטחון והם הסטטוס הישראלי: "אנחנו נמצאים היום בקווים הצהובים בלבנון ואין שום כוונה לסגת מהקווים הללו, שהם קווים מינימאליים להגנה קדמית. כך אנחנו בבופור, בבינת ג'בל, מארון אראס, ובראס ביידה. זה המינימום כדי להבטיח מעטפת הגנה לתושבי הצפון".
"אין ספק שמדינת ישראל צריכה לעבור שלב, לא רק מבלימה למתקפה כפי שעשינו ברוך ה', אלא לעבור גם להכרעה. אנחנו חייבים לחסל את תשתיות חיזבאללה, כלומר תשתיות איראן בלבנון, והמשמעות היא בנקים, חברות בניה, חברות נדל"ן, שדות הסמים, כל התשתית החברתית ועוד. מדובר ברשימה ארוכה שידועה ואם רוצים להכריע צריך להגיע לשם", קובע הלוי.
לצד הקביעות הללו מזכיר חבר הכנסת הלוי כי הסיטואציה המדינית שבה נמצאת ישראל היא סיטואציה מורכבת, "אנחנו שומעים את דברי הנשיא טראמפ והכול נשקל וצריך להישקל, אבל מהקווים הקדמיים הללו אין שום כוונה לסגת. להיפך, יש פעילות ענפה בימים האחרונים בהקשר הזה, ואת ההישג הזה צריך לקבע".
על החשש מניסיון של נשיא ארה"ב לאכוף על ישראל נסיגה מהקווים הללו, אומר הלוי כי אכן סוגיות מדיניות וביטחוניות אינן תכנית כבקשתך ו"ראש הממשלה עומד בחזית הזו ועומד בלחצים שלא היו כמותם בתולדות ישראל וצריך לחזק אותו. מדובר בקווים מינימאליים אבל מאוד משמעותיים בהיבט המלחמה. מאז מלחמת לבנון השניה ועוד קודם לכן, מאז רעיון ה'צבא קטן וחכם' של אהוד ברק, התפרקו כל השרירים הטבעיים של תגובות צבא היבשה שצריכות להיות, מלחמה, יוזמה, כיבוש שטח ותפיסת עמדות שולטות. כל זה התנוון. עכשיו ברוך ה' יזמנו ותקפנו את איראן שממנה אירופה מפחדת, ובמקומות אחרים במזרח התיכון. ישראל שינתה פאזה וצריך לשבח על השינוי הזה ועדיין זה לא סיום המערכה. יש לנו עוד דרך ללכת ואנחנו לא לבד. אם יאמרו לנו, אז יאמרו. המערכה המדינית היא חלק מהעניין".
הלוי מזכיר את אלף טון החימושים שהגיעו לאחרונה לישראל, וגם לתלות החימושית הזו יש משמעות. כעת, הוא מזכיר, על ישראל לחתור לעצמאות חימושית, כלכלית ואנרגטית "כדי שלא נצטרך לשקול שיקולים שהם לא רק שלנו".
"בשלוש השנים האחרונות הממשלה הזו הלכה הרבה צעדים קדימה. נחשפנו להרבה חולאים במערכת הביטחון ובמערכות נוספות והרבה מקלות בגלגלים וחסמים בירוקרטיים ומשפטיים נוראיים שכבלו את ידינו מלהתקדם נחשפו ולמרות זאת התקדמנו התקדמות משמעותית. לכן אנחנו בקווים הצהובים, אנחנו מייצרים נשק ויש תכניות אחרות מאשר בערב השבעה באוקטובר. כל זה שינוי ותנועה".
באשר לקווים האדומים שעל ישראל להציב מול לבנון, להבנתו ותפיסתו, אומר הלוי: "הקו האדום המינימאלי הוא שלא נסוגים מהקווים הצהובים. לא נסוגים עד שיגור זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ. נכון להיום אנחנו במצב שבו איראן שולטת שליטה עצומה בלבנון. כל אותם בנקים ומוסדות חברתיים וכלכליים, תעשיות ועוד שמאפשרות לרחפן לעוף דרך מפעיל שהתחנך בבית ספר להשמדת ישראל, יש לו מערכת לוגיסטית, ארגונית ומימונית ואת המערכות האלה צריך לחסל ולהשמיד. אנחנו לא צריכים לקבל את הזיקה שבין איראן ללבנון, לבדל את הזיקה הזו ולקבוע שעל איראן לעוף מלבנון. לא נחיה ליד שכן כזה. לשם צריך לחתור".
"צריך לעבור מהגנה להכרעה גם במערכה המדינית. לשכנע שעלינו למגר את הניאונאציזם הזה. גם מי שחושב שיש בינו לבינם אוקיינוס, הרעה הזו בדרך אליו. זו התכנית של הג'יהאדיסטים הללו והמענה צריך להיות מענה של הכרעה", אומר הלוי ומזכיר את הויכוחים הפנימיים בארה"ב סביב הסוגיה האיראנית, אם נכון לפעול כדי להביא להפלת המשטר. לא לכל אנשי הממשל ברורה מהות האויב ולטעמו של הלוי עושים שם את אותה טעות שעשו מדינות אירופה מול המשטר הנאצי לפני תשעים שנה, כאשר צ'רצ'יל עמד לבדו מול היטלר. מול חוסר ההבנה הזה יש לקיים קמפיין אגרסיבי.
"ישראל עושה את העבודה עבור המערב וגם עבור מדינות ערביות כשהיא חושפת את תאי הטרור של איראן בשטחן וגם בגלל שזה קו החזית. החיילים שלנו נלחמים כעת גם על לונדון ופריז וגם על מכה ומדינה. גם שם השאיפה של הג'יהאדיסטים הרדיקאליים היא להשתלט על המרחב כולו".
לקראת תום השיחה אתו ביקשנו מח"כ הלוי לעדכן אודות המאבק בתופעת רחפני הנפץ והסיכוי למציאת פתרון טכנולוגי או חימושי. הלוי מצידו מתעקש שלא בטכנולוגיה המענה, אלא בהכרעת האויב מהשורש. "צריך לחפש את הפתרון בתשתיות של הטרור ולא בהגנה מהרחפן. המערכת שלנו משקיעה משאבים בלתי נדלים באופן בלתי פרופורציונאלי במערכות הגנה, וכל זה נובע מהשורש המשובש של מסמך תפיסת הביטחון שניסח דן מרידור כשהוסיף לו את רגל ההגנה שמזמן הפכה למפלצת שלמה, וכך המערכות שלנו משקיעות מיליארדים בניסיון לפתח כלי הגנה, אבל זה לא משהו שיכול להצליח. יש תפקיד להגנה והוא לאפשר החזרת מלחמה שערה כדי לחסל את שורשי האיום ולא לחסל את הרחפן במעופו".
הלוי מזכיר עד כמה היום נגיש וקל לתפעול הנשק. המציאות היא שכל ילד יכול להבריח רחפנים של 300 קילו שמופעלים על ידי שלטים קלים לתפעול. המשמעות היא שמול כל פטנט שתמצא המערכת הישראלית יוכל הצד השני בעלות זניחה לייצר את האיום הבא. "זה לא מתכנס כלכלית ואסטרטגית".
מול המציאות הזו "המענה חייב להיות הכרעה. לא יכול להיות שלחיזבאלון יש בית ספר לשלוח אליו את הילד שלו להתחנך להשמדת ישראל. לא יעלה על הדעת שבמסגד בכל יום שישי יסיתו להשמדת ישראל. לא יכול להיות שאנחנו לא נוגעים בתשתית הכלכלית והחברתית שלהם. זו הדרך ואין אחרת. אני לא רוצה לסמא את עיני הציבור בפתרונות טכנולוגיים. את האויב צריך להכריע, והאויב הוא האידיאולוגיה שיש לה שלטון ולא הרחפן".