בימים אלה יוצא הרב אור שוואקה, מלמד בבית המדרש לבוגרי צבא ברעננה, איש עמותת צל"ש ומ"פ בצנחנים, לאישפוז יום לאחר תקופת שיקום מפציעה בלבנון. בראיון לערוץ 7 הוא מספר על ההתמודדות האישית כמי שעד הפציעה עסק בחיזוקם ושיקומם של אחרים.
על האירוע בו נפצע מספר הרב שוואקה: "היינו בפעילות בגזרה המערבית לא רחוק מהים, פעילות של השמדת בתים, טיהור בתים לפני כניסה של כוחות הנדסה לפיצוץ. בתוך אחד האיתורים תפס אותנו מטען במקום לא צפוי. היו לנו ארבעה פצועים, שלושה קשה ואני אחד מהם. ברק כלפון הי"ד נפצע אנוש, טופל הרבה על ידי הרופאים, אבל לא שרד".
על פציעתו שלו הוא מספר: "הייתי מוגדר פצוע קשה כי היה לי רסיס בצוואר שנעצר מילימטר וחצי מקנה הנשימה. בנוסף היו עוד שלל רסיסים ופגיעות הדף. היום אני מתמודד בשיקום הארוך עם פציעה ברגל".
מכאן אנחנו מבקשים מהרב שוואקה לספר על התרומה הנפשית של עולם בית המדרש להתמודדות עם פציעה ועם קשיי המלחמה. לדבריו ההשפעה של עולם בית המדרש על הנפש היא דרמטית. הוא עצמו שוחח על כך גם עם הפסיכולוגים שמלווים את נפגעי התקרית בה נפצע, וגם הם מדברים על הצורך בקרקע יציבה על מנת לשקם את הנפש, "ואין דבר יותר יציב מהאמונה".
בהתייחס לשאלות שעולות בעקבות ולאחר הלחימה מציין הרב שוואקה שאלות שעולות ונשמעות שוב ושוב על ידי מי שנפגעו לצד חברים אחרים שנפלו. ברק כלפון הי"ד היה במרחק של מטר אחד ממנו, המטען שפגע בהם היה אותו מטען ומתוך כך עולות שאלות כמו למה אדם אחד נפצע ברמה כזו ואחר נפגע אחרת, זה קרה דווקא לי, "אלו ספקות שיכולים ללכת איתך לאורך חיים שלמים, אבל כשיש אמונה שיש מנהל ראשי לאירוע כולו, שיש בורא עולם, יש איזה נחת. ידיעה שעשינו את ההשתדלות שלנו הכי טוב, ומכאן ואילך זה הקב"ה".
על השינוי שחל בו כרב בעקבות הפציעה, מספר הרב שוואקה ואומר ראשית כעיקרון מנחה כי גם רב שהיה ספון בבית המדרש כל ימיו ולא יצא לשדה הקרב, אין בלימוד התורה שלו גרעון כלשהו, אך כאשר מדובר ברב שעיקר עיסוקו הוא בוגרי צבא, הדברים מורגשים. בוגרי הצבא הנוכחיים חוזרים, אומר הרב שוואקה, משנתיים וחצי מטורפות, כהגדרתו, ולרב שמכיר את שדה הקרב יש הבנה טובה יותר בחוויות שעברו עליהם.
ומה הן אותן שאלות ששואלים בוגרי המערכה כשהם מגיעים לבית המדרש? "השאלה הבוערת ביותר היא שאלת הגיוס והיחס בין לימוד תורה לגיוס לצה"ל", משיב הרב שוואקה ומציין כי בבית המדרש שממנו הוא והתלמידים מגיעים "ברור שככל שלאדם יש יותר מסירות נפש על עם ישראל הוא יכול יותר להתקדם בתורה, וככל שאדם יותר אוהב את התורה ונמצא בבית המדרש, מסירות הנפש שלו והמקצועיות שלו יהיו יותר מלאות".
עוד שאלנו את הרב שוואקה אם תלמידי בית המדרש שלו אינם חשים שמתחדדת אצלם השאלה כיצד זה מתוך עולמה של תורה מגיעים אחרים למסקנות הפוכות, והאם כמי שמגיע מתוך בית המדרש הציוני דתי תשובותיו לבוגרי הצבא על שאלות מעין אלה הן הסבר לתפיסת העולם המתנגדת לגיוס, או אולי דווקא חיזוק תפיסת בית המדרש שלהם?
"בלימוד הגמרא יש מחלוקות ויש שיטה שנפסקה להלכה, אבל צריך ללמוד טוב גם את עומק השיטה שלא נפסקה להלכה", משיב הרב שוואקה. "גם כשאומרים שהתורה והצבא לא סותרים זה את זה, צריך להבין מה עומד מאחורי הגישה החרדית והשיטה שמתנגדת לצבא", ועל כך הוא מרחיב ומציין כי רבני ישיבות ומכינות רבים מודים כי לאחר שחשו שתלמידיהם מחוברים לעולמה של תורה, פגשו תלמידים אחרי השירות הצבאי ותהו על מה היה כל מאמצם החינוכי, אם בסופו של יום הבחורים בחרו בדרך אחרת ונטשו את עולם התורה.
על מנת לבלום את התופעה הוקם ארגון צל"ש, מציין הרב שוואקה שמסביר את הגישה החרדית לפיה לא נכון לאבד את היהדות בתמורה לשירות בצבא. "זה נוגע גם לחיבור שלהם למפעל הציוני כולו. גם כאן התפיסה היא שההתחברות תפגע בתורה ויראת שמים ואי אפשר להכחיש זאת. יש סיכון ואנחנו משלמים מחיר כי זה רצון הקב"ה".