שופטי בג"צ סללו את הדרך, היועמ"שית דחקה במערכות האכיפה, והמפכ"ל נתן את ההוראה המעשית. את השבת הקרובה יעשו לא מעט תלמידי ישיבות ואברכים בכלא הצבאי, הרחק מבני משפחותיהם, לאחר שנעצרו בידי שוטרי משטרת ישראל.
מי היה מאמין שכך ייראה השבוע שבו נקרא בתורה על חטא המרגלים: במדינת היהודים, בארץ ישראל, לומדי תורה נלקחים אל הכלא רק משום ששמרו בקנאות על הוראת רבותיהם לשבת וללמוד תורה בבית המדרש.
אפשר כמובן לנסח את המציאות אחרת. אפשר לקרוא להם "עריקים". אפשר לדבר על "אכיפת חוק". אפשר להציג כל מעצר כאירוע טכני. אבל מאחורי כל כותרת עומד בחור צעיר, בן למשפחה, שיושב מאחורי סורג ובריח משום שבחר לדבוק בדרך שבה חונך.
אני כותב את הדברים לאחיי ורעיי בני הציונות הדתית מתוך הערכה אמיתית. קשה להביט במסירות הנפש שהתגלתה בשנתיים האחרונות בשדה הקרב, בבתי העלמין, במחלקות השיקום ובמשפחות המילואים ולא להרכין ראש. הציבור הדתי-לאומי נשא ונושא על כתפיו משא כבד מנשוא.
דווקא משום כך, כואב לראות כיצד הולך ונוצר בתוך חלקים מן המחנה האמוני מבט חד-ממדי על עולם התורה החרדי.
אין צורך לטאטא את המחלוקת האידאולוגית מתחת לשטיח. היא קיימת. אפשר להתווכח על היחס לצבא, על מקומה של המדינה בתפיסת העולם הדתית ועל הדרך הנכונה להתמודד עם צעירים שאינם לומדים ואינם משרתים (גדולי התורה החרדים הביעו הסכמה לגייס אותם לצה"ל). אפשר להבין היטב את כאבם של הלוחמים ושל משפחותיהם, ומי שאוטם את ליבו לכאב הזה - טועה.
אבל מכאן ועד השלמה עם מעצרם של בני ישיבות, עם סנקציות המוטלות על משפחותיהם ועם הפיכת עולם התורה כולו לבעיה לאומית - המרחק גדול.
המרגלים חזרו מארץ ישראל עם תיאור שנשען בחלקו על דברים שראו במו עיניהם. הכשל התחיל כאשר הפרשנות הפכה למסקנה מוחלטת: לא נוכל לעלות. זו כבר הייתה הוצאת דיבה.
חטא המרגלים מלמד שגם פרטים נכונים עלולים ליצור תמונה מעוותת, כאשר בוחרים מראש אילו פרטים להבליט ומאילו להתעלם. אמת, הצבא זקוק לכוח אדם. אמת, קיים קושי עצום בקרב אנשי המילואים. אבל כאשר כל אלה מתחברים למסקנה שלפיה עולם הישיבות הוא אויב שיש להכניעו - נוצרת דיבה.
מי שמביט בבחור ישיבה ורואה לנגד עיניו 'משתמט', מחמיץ את העיקר. הוא אינו רואה את השעות הארוכות בבית המדרש, את הוויתור על נוחות, על רווחה כלכלית ואת החיים שנבנו סביב אמונה עמוקה אחת: לימוד התורה איננו תחביב פרטי. הוא ליבת קיומו של העם היהודי.
אפשר לחשוב אחרת, אבל אי אפשר לבטל את האמונה הזאת בזלזול.
לאחרונה התברר שהמדרון תלול יותר מכפי שרבים ביקשו להאמין. אחרי המעצרים מגיעות גם הסנקציות הכלכליות: פגיעה בהנחות בארנונה ובמעונות היום של פעוטות למשפחות חרדיות.
כלב בן יפונה שמע את דברי המרגלים ולא הכחיש את הקשיים. רק הוא סירב לקבל את המסקנה השחורה שלהם. מנקודת מבטו שלו ושל יהושע, ההיפך הוא הנכון: "טובה הארץ מאוד מאוד".
הם הביטו באותה ארץ וראו את אותם אתגרים. ההבדל היה בנקודת המבט.
גם אנחנו זקוקים היום למבט אחר. הציבור החרדי חייב לשמוע באמת את כאבן של המשפחות הנושאות בעול המלחמה. הציבור הדתי-לאומי נדרש לראות את הנקודות הטובות והיפות בלומדי התורה ולא להיגרר אחרי מי שמבקשים להפוך את המחלוקת למלחמת אחים בשל אינטרסים פוליטיים מובהקים.
לפני שמשלימים עם מציאות שבה בני ישיבות מובלים לכלא, כדאי לעצור. אפשר לחלוק. אפשר להתווכח. אפשר לבקש תיקון. רק בקשה אחת: בואו לא נתנהג כמו המרגלים.
שלמה קוק הוא העורך הראשי של השבועון החרדי 'בקהילה'