ארבעה סיפורים לא פתחו מהדורות השבוע, אבל הם הסיפור של כולנו:
א. מיכאל טיוקין שנפל השבוע בלבנון היה בן יחיד שעלה לארץ מאוקראינה לפני 6 שנים, התגורר באשקלון, ומתוך תחושת שליחות התגייס להיות לוחם בסיירת גבעתי. למרות שאין לו הרבה מהמשפחה בארץ והחברים היו בלבנון, להלוויה שלו הגיעו אלפי ישראלים. פקקים ארוכים היו בדרך לשם, כי אין בעם ישראל דבר כזה חייל "בודד".
ב. חנה כהן איבדה את בעלה אוריאל במלחמה. שתי בנות קטנות יש להם. מתוך גבורה ואצילות חנה התארסה השבוע, וכך כתבה: "צליל אלוקי חיבר נשמות בלי מילים ובלי הגיון. בבית זה דפקו ובישרו ובבית זה ידעתי, גם אם לפעמים לא האמנתי, שעוד אשמע קול ששון וקול שמחה, קול אהבת אמת. אהבה שבבסיסה יש אהבה נוספת ושניהם יחד מתכתבות בצורה ניסית".
אלמנות המלחמה שמתחתנות הן מקור השראה לעם שלם.
ג. השבוע אושר בממשלה ישוב חדש בגליל בהובלת השרה סטרוק והחטיבה להתיישבות. היישוב 'שיבולת' צפוי לכלול כ-350 יחידות דיור, מהן כ-70 יחידות המיועדות לאנשים עם מוגבלויות ובני משפחותיהם. לצד אזורי המגורים, מתוכננים לקום מרכזים טיפוליים, מסגרות קהילתיות ומיזמים חברתיים שישלבו אוכלוסיות מגוונות במסגרת קהילה אחת.
גם התיישבות בגליל, גם הכלה וקבלה של אנשים עם מוגבלויות.
ד. בנאום הכניסה שלו לתפקיד, בחר רומן להקדיש את הדברים לאביו שישב בקהל. הוא עלה עם הוריו בגיל 14 מבלארוס לאשדוד, עבר מסלול משמעותי בצבא; בשביעי לאוקטובר אף נפצע במהלך הקרבות ולאחר החלמה חזר לצבא.
גם ראש המוסד רוצה בסוף לעשות נחת רוח לאבא שגידל אותו במסירות. איש בעל ענווה וערכים, שראוי להוביל את הארגון החשוב הזה. בהצלחה.
המרגלים שנקרא עליהם בפרשת השבוע הוציאו דיבת הארץ. הסתכלו בעין רעה עליה. נתנו למבט השלילי להשפיע על הראייה הכללית שלהם במציאות ולהביא להחלטות אופרטיביות שגויות: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו".
אך האמת, מאז ועד עתה, היא שיש אנשים מופלאים בעם שלנו. כל כך הרבה אור. הארץ שלנו טובה מאוד. תיקון חטא המרגלים לדורות זו העין הטובה שלנו.
הכותב הוא מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית