שלמה פילבר משוה את היחסים בתוך הציבור הדתי לאומי ליחסים בין אחים.
בהכללה, ישנו האח המוצלח, הייטקיסט המלוטש, שלעיתים קרובות הוא גם ליברל. מאז נטישתו של בנט הוא סובל ממשבר גיל הארבעים ומהעדר דמות אב. אח זה איבד את ההובלה שלדעתו מגיעה לו במגזר ובמשפחה.
ישנו האח הנעבך. שבהכללה הוא חרדל"י. אח זה הצליח תחת מנהיגותו של סמוטריץ להשיג הישגים עצומים, בלתי נתפסים כמעט. הישגים אלו מגבירים את תסכולו של האח ההיטקיסט. ככל שסמוטריץ מצליח יותר כך האח ההיטקיסט מתיז יותר ויותר רעל ותסכול. משליך יותר ויותר בוץ כדי להקטין ולגמד הישגיו של האח הנעבך לשעבר.
שלמה פילבר אומר שלאח הנעבך, שבהכללה הוא חרדל"י אין הרבה מה לעשות כדי להרגיע את האח המתוסכל המתיז רעל ובוץ. הוא יכול רק להציע כתף וחיבוק עד שיעבור המשבר שבו אחיו נתון.
אבל, שלמה פילבר עצמו שכח שיש אח נוסף. האח הפושטק הדחוי. האח שכאשר יש שמחה משפחתית דואגים שלא יוזמן לחגיגה. ואם בכל זאת הוא מגיע מעצמו, או יותר גרוע, מוזמן חלילה, דואגים להושיב אותו לבד בשולחן נפרד רחוק ככל האפשר משני אחיו. ואם בכל זאת הם מוצאים את עצמם באותו שולחן אחיו דואגים לעבור שולחן.
אח זה הוא כמובן מצביעי עוצמה יהודית. תסכולם של שני האחים הראשונים נובע מכך שדוקא אח זה התגלה כמוצלח ביותר במשפחה ונטל את ההובלה. הצלחתו כמובן גורמת לשני אחיו להתיז עליו רעל ולעשות כל מאמץ להוציא אותו מהמשפחה. דבריו של פילבר שבפשטות מוחק את קיומו של האח השלישי מדברים בעל עצמם.
ועכשיו, לפי פילבר, מה יכול האח הדחוי לעשות? אולי להסתכל מבחוץ בחיוך מסוים על מריבת האחים ובינתיים להגדיל את כוחו בעם ובמדינה? זה נושא חשוב כי הסדרת היחסים בין האחים משפיעה על הסדרת היחסים במדינה כולה.
הכותב הוא סופר סת"ם, ובעל תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת אריאל