וינטר לא מגיע משום מקום. מדובר באחד הקצינים הבולטים והמוערכים שצמחו כאן בעשורים האחרונים. לוחם, מפקד שטח, איש התקפי שלא פחד לקבל החלטות בשדה הקרב.
מאז ימי צוק איתן ועד ההתבטאויות האחרונות שלו על הצורך בהכרעה ברורה מול אויבי ישראל, הוא הצליח לבנות לעצמו תדמית של איש ביצוע, כזה שמדבר פשוט ומתחבר לרוח הלאומית שצמחה כאן אחרי 7 באוקטובר. אבל לצד התמיכה הגדולה, יש גם סימן שאלה פוליטי משמעותי סביבו.
לפני כמה ימים פגשתי לכמה שניות אדם שמקורב מאוד לוינטר. אמרתי לו בכנות שיש חשש אצל לא מעט אנשים בימין, שלמרות כל ההערכה אליו, בגלל הקרבה שלו לנפתלי בנט הוא עלול לבצע מהלך פוליטי ישיר או עקיף שיחזק בסוף את גוש "רק לא ביבי". אותו מקורב חייך ואמר לי בצחוק: "אז הם הצליחו לעבוד עליכם?" ואז הוא זרק מילה אחת בלבד: "אייזנקוט".
בהתחלה לא הבנתי למה הוא מתכוון. אבל אחרי שקראתי קצת לאחור, הבנתי שיש כאן עומק והיסטוריה שיכולה להשליך על ההווה ועל עתידו הפוליטי.
במשך שנים היו מתחים מקצועיים ואידיאולוגיים בין גדי אייזנקוט לעופר וינטר. זה התחיל עוד סביב תקופת צוק איתן, האיגרת המפורסמת של וינטר לחיילי גבעתי, וסגנון הפיקוד ההתקפי והאמוני שלו, שנתפס אצל חלקים בצמרת צה"ל כחריג מדי. אייזנקוט ייצג קו ממלכתי ומאופק יותר, בעוד וינטר הפך לסמל של רוח קרבית ולאומית יותר בציונות הדתית ובכלל. בנוסף, לאורך השנים גם היו טענות מצד תומכיו של וינטר כי קידומו נעצר בתקופת אייזנקוט כרמטכ"ל. ולכן, אם אייזנקוט הוא אחד האנשים הכי מזוהים כיום עם המחנה האנטי נתניהו, קשה לראות את וינטר מוצא את עצמו באותו גוש, אפילו לא בעקיפין.
אז אם לא שם, מה כן?
תרחיש 1: שריון בליכוד
זה אולי התרחיש הכי פשוט והכי טבעי. וינטר מקבל שריון בעשירייה הראשונה של הליכוד, נכנס בוודאות לכנסת, הופך לחלק משמעותי מהקבינט הביטחוני, ואולי בעתיד אפילו מועמד לשר הביטחון.
היתרונות
• כניסה ודאית לכנסת ואף חבר בקבינט ביטחוני רחב/ מצומצם.
• יכולת השפעה מיידית מתוך מפלגת שלטון גדולה.
• חיבור טבעי לרוב קהל התומכים שלו.
• אפשרות לקבל בעתיד תיק ביטחוני משמעותי.
החסרונות
לאורך השנים ראינו שלא מעט "הצנחות" מבחוץ לליכוד לא באמת החזיקו לאורך זמן. יש הבדל בין להיות כוכב תקשורתי לבין לבנות כוח פוליטי אמיתי בתוך מפלגה עם מנגנון חזק וותיק.
וינטר, כך נראה, לא מכוון לקדנציה אחת לצורך כותרת או תפקיד. הוא ירצה דרך, מחנה והשפעה ארוכת טווח.
תרחיש 2: הקמת מפלגה חדשה
זה אולי התרחיש המסקרן ביותר. וינטר יכול לנסות להביא איתו דמויות חדשות כמו יוסף חדאד, דדי שמחי ואנשים נוספים מהתחום הביטחוני והחברתי, ולהקים מפלגת ימין חדשה עם דגש על ביטחון, ציונות וזהות יהודית.
היתרונות
• כוח מיקוח משמעותי יותר מול גושי הימין.
• יכולת להציב תנאים ברורים לכניסה לקואליציה.
• הזדמנות להביא קהלים חדשים שלא מתחברים למפלגות הקיימות.
• אפשרות לדרוש תיק משמעותי כמו משרד הביטחון.
החסרונות
עוד מפלגה בימין? באמת לא למדנו את הלקח? בחירות מועד א' בשנת 2019 הפכו לסמל של פיצול מיותר במחנה הלאומי. מפלגות קטנות נלחמו זו בזו על אותם קולות, חלקן לא עברו את אחוז החסימה, ובסוף הימין כולו הסתבך בתוך פלונטר פוליטי ארוך.
נכון, אם וינטר יביא איתו שמות חזקים ומגוונים, זה יכול לעבוד. אבל עדיין נשאלת השאלה: למה לפצל במקום לאחד?
תרחיש 3: חיבור לסמוטריץ' ופייגלין
לדעתי, זה התרחיש הנכון ביותר. מפלגת ציונות דתית רחבה אחת, שמאגדת את וינטר, סמוטריץ', פייגלין ואולי גם דמויות נוספות מהמחנה הלאומי והדתי.
היתרונות
• מקסום כוח אלקטורלי בימין הדתי-לאומי.
• מניעת איבוד קולות בין מפלגות קטנות.
• יצירת כוח משמעותי ויציב לטווח ארוך.
• שילוב בין ניסיון פוליטי, הנהגה אידיאולוגית ודמות ביטחונית מוערכת.
וינטר גם מביא איתו קהל ייחודי: אנשי ביטחון, מסורתיים, צעירים מהציונות הדתית וגם אנשים שלא מזוהים פוליטית אבל מתחברים לאישיות שלו.
החסרונות
האגו. מי יהיה מספר 1? מי יסכים להיות מספר 2? ומי בכלל מוכן לוותר על מפלגה שבנה במשך שנים? אבל אולי הגיע הזמן שמישהו שם יגיד בקול ברור: טובת המחנה קודמת לטובת הכיסא. אולי אפילו סקר עומק מקצועי ומוסכם בין שלוש הדמויות יכול לעזור לקבל החלטה נכונה ולהפוך את ה"בליעה" של המקום ברשימה להרבה יותר קלה.
תרחיש 4: להישאר מחוץ לפוליטיקה בשלב הזה
כן, גם זו אפשרות. וינטר יכול להמשיך בשלב הזה לבנות את עצמו ציבורית, להופיע, להרצות, להשפיע על השיח הביטחוני והערכי בישראל, ורק בעתיד להיכנס לפוליטיקה כשהוא בשל ומגובש יותר.
היתרונות
• שמירה על המותג הציבורי שלו.
• הימנעות משחיקה מהירה בפוליטיקה הישראלית.
• בניית כוח ציבורי עמוק ויציב יותר לטווח הארוך.
החסרונות
לפעמים חלון הזדמנויות נפתח רק פעם אחת. הגל הציבורי סביב וינטר נמצא עכשיו. בפוליטיקה הישראלית, מי שלא תופס את הרגע בזמן, עלול לגלות שבעוד שנתיים המציאות כבר השתנתה לגמרי.
בשורה התחתונה: לדעתי, התרחיש השלישי הוא הטוב ביותר גם עבור וינטר וגם עבור הימין. לפעמים צריך לדעת קצת להוריד את הראש בשביל מטרה גדולה יותר. הציבור היום צמא לאחדות במחנה הלאומי, לא לעוד מפלגות ולא לעוד מאבקי אגו.
אם וינטר, סמוטריץ' ופייגלין יצליחו להבין את זה בזמן, הם עשויים לייצר כוח פוליטי משמעותי לשנים קדימה. במקרה הזה, 1+1+1 לא יהיה שווה 3 אלא 4 (מנדטים) ואולי אפילו יותר. ככה אף אחד משלושת השחקנים לא יסתכן באי מעבר אחוז החסימה, ומפלגה כזאת יכולה, להערכתי, להביא 7 מנדטים בקלות ולמקסם את כוחו של המחנה הלאומי.
בסופו של דבר, בחירתו של עופר לא תקבע רק את עתידו הפוליטי, אלא אולי גם את פניו של המחנה הלאומי כולו. כי לפעמים, Offer אחד יכול לשנות את כל התמונה הפוליטית.