שגית כהן מתארחת באולפן ערוץ 7 ומספרת על הלידה של בנה, אריאל, חודשים ספורים אחרי שבעלה אבישי נפטר מדום לב בפתאומיות.
לדבריה, החוויה של ההיריון והלידה ללא נוכחותו של בן הזוג הציבה בפניה אתגר נפשי ופיזי עצום, המתחיל בנקודת זמן מוקדמת מאוד לאורך הדרך.
היא מספרת שהייתה בשבוע העשירי להריונה כאשר בעלה התעלף בבית ונפטר. "אבישי, שהיה בן ארבעים ושתיים בלבד במותו, לקה בדום לב פתאומי. הוא פונה במהירות לבית החולים, שם אושפז במחלקת טיפול נמרץ, וכעבור חמישה ימים נקבע לו מוות מוחי. באותם ימים דרמטיים, בשל בעיות בתפקוד בלוטת התריס ודפיקות לב מואצות שחוותה בעקבות הלחץ והחרדה, שגית מצאה את עצמה נאלצת לגשת לחדר המיון כדי להיבדק ולוודא שההיריון, שהיה אז בגדר סוד וממש בתחילתו, נותר תקין.
התחושות שליוו את שגית לאורך כל חודשי ההיריון היו מורכבות ומנוגדות. מצד אחד, חשה שמחה והתרגשות לקראת החיים שעומדים להצטרף למשפחה, לתינוק שהם כל כך חיכו לו ושמחו בו. מהצד השני, נאלצה להתמודד עם כאב קורע לב על כך שהתינוק שייוולד לעולם לא יזכה שאבישי יחבק אותו.
למרות זאת, שגית בחרה להביט על המצב מתוך אמונה פנימית עמוקה. "אפילו שאני יודעת שאבישי שם למעלה בחר לנו מהתינוקות את הכי מובחר והכי מתוק. הוא באמת תינוק שמכניס לנו הרבה שמחה והוא באמת מתנה למשפחה".
אולם, הדרך אל הלידה לא הייתה פשוטה ולוותה בסיבוך רפואי. שגית הגיעה לבית החולים לצורך בדיקה שגרתית אחרת לגמרי, ופתאום נקלעה למצב חירום רפואי שהציב אותה ואת העובר בסכנה מיידית בשל דימום פתאומי. בתוך רבע שעה בלבד היא הוכנסה לניתוח קיסרי דחוף. ברגעים אלו, שגית מתארת כי חשה בנוכחותו הרוחנית של בעלה המנוח: "גם כאן הרגשתי את אבישי מתפלל עלינו, ובאמת מחזיק אותנו חזק. בתוך רבע שעה הייתי עם תינוק בידיים".
למרות שמדובר בניתוח חירום מטלטל ומלחיץ, שגית מוצאת את החסד גם בתוך נקודת הקיצון הזו. היא מסבירה כי היא רואה בניתוח המהיר מתנה וחסד מהקדוש ברוך הוא, משום שנחסכה ממנה לידה ארוכה וממושכת. לידה כזו, לדבריה, הייתה מזכירה לה בהכרח את הלידות הקודמות שבהן אבישי עמד לצדה ותמך בה. הלידה המהירה אפשרה לה לסיים את התהליך מבלי לחוות בצורה מודעת ומתמשכת את חסרונו של בעלה בחדר הלידה.
ההחלטה האמיצה הבאה של שגית התקבלה עוד במהלך חמשת הימים שבהם שכב אבישי בטיפול נמרץ. לאחר שנקבע לו מוות מוחי אך לבו התאושש, פנתה אל המשפחה מתאמת ההשתלות של בית החולים ושאלה האם הם מוכנים לתרום את איבריו.
שגית והמשפחה החליטו להסכים לתרומה עבור כל מי שנזקק לכך, למרות שאבישי לא חתם בחייו על כרטיס אדי. ההליך כולו בוצע תחת פיקוח הלכתי הדוק וליווי צמוד של רב בית החולים במהלך ליל הניתוח. בזכות החלטה זו ניצלו חייהם של שישה אנשים, כאשר אבישי תרם שתי כליות, שתי ריאות, לב וכבד. שגית מציינת בגאווה כי בעלה היה אדם שכולו נתינה, והם שמחים שגם לאחר מותו גופו ממשיך לחיות ולהיות נוכח בעולם הזה דרך הצלת אחרים.
בתוך הקושי היומיומי, שגית והילדים עטופים בתמיכה רחבה של משפחה וחברות מהיישוב חשמונאים, המסייעות בארוחות ובפינוקים לקראת החגים. עזרה ייחודית מגיעה ממיזם קהילתי מרגש בשם "מיזם סבתא", במסגרתו נשים מהיישוב משמשות כסבתות לא ביולוגיות עבור אריאל הקטן. הן מתארגנות בקבוצה ייעודית, משבצות את עצמן ומגיעות לשמור על התינוק בכל עת ששגית צריכה לצאת לסידורים או נסיעות, דבר המעניק לשגית את התחושה שהיא איננה לבדה במערכה.
לצד העזרה, שגית אינה מסתירה את החסר הגדול, הן בפן הזוגי והן בפן ההורי. היא מתארת את חסרונו של בעל שאפשר לשתף, להתלבט איתו, ושמפרגן ורואה אותה. בנוסף, היא מציינת כי לרוב הילדים יש שתי תחנות דלק בדמות שני הורים, בעוד לילדיה יש כיום רק תחנת דלק אחת - היא עצמה - שצריכה להתמלא ללא הרף כדי להעניק להם כוח.
שגית שואבת עידוד רב ממשפט שנאמר על הרב ישעיהו הבר ז"ל, מייסד עמותת "מתנת חיים", ומיישמת אותו על בעלה אבישי - "הוא לא נפטר מוקדם, הוא חי מהר".
"אבישי הספיק המון בחייו הקצרים, הותיר חותם עמוק בעולם החינוך, ומורשתו ממשיכה להדריך את המשפחה בדרכה קדימה", היא מסכמת.