שנתיים ושלושת רבעי של מלחמה וברוך השם הבנים שלנו יוצאים למשימה, מגויסים, שמחים בכך, מתנדבים ועוזבים משפחות גדולות מאוד, בכל קנה מידה, למשך תקופות ארוכות. הם באים שוב ושוב למלא את המשימות.
אבל הם גם אומרים: ‘אמא, אם היו מספיק חיילים, לא היינו צריכים להגיע למצבים האלה, שכל כך הרבה ילדים נשארים לבד, שעוזבים משפחות, שעוזבים את הפרנסה, שעוזבים את מערכת הלימודים, שעוזבים את החיים, ובעצם הופכים לסוג של שכירי חרב’.
חייבת להיות חשיבה על איך מגייסים את אותם לוחמים שהוצאו ממעגל המילואים ללא שום סיבה במשך שנים, כאשר הייתה מדיניות שהכחישה את כל מה שמתרחש, והשאירה את הכול על אש קטנה.
ולא רק הם. כל האוכלוסיות שלא משתתפות במלחמה ללא סיבה מוצדקת חייבות להיות חלק מהעניין.
די. עם כל הגאווה, עם כל האמונה בצדקת הדרך, עדיין יש ערך למשפחה. צריכה להיות יציבות בסיסית לילדים, לזוגיות ולמערכת חיים שלמה.