שני קרובי משפחה של משה רבנו, כל אחד מהם הציע שינוי בחברה. האחד, קורח שחולק על משה ואהרן וטוען שכל העדה קדושים ובתוכם ה', ומדוע הם מתנשאים על קהל ה'.
משה מנסה לדבר אל ליבו, וגם פונה לאנשיו אבל הם מסרבים לכל שיג ושיח. השני, יתרו חותן משה, נותן עצה טובה למשה להיעזר באנשים נוספים, ולהוריד מעליו מעט מן העומס. עצתו התקבלה בברכה, ומשה אף מבקש ממנו להישאר ולהמשיך להיות להם לעיניים.
מה בין קורח ליתרו? קורח, בשם ערך השוויון, דורש שכולם ייטלו חלק בשררה, ולא יהיה האחד מעל השני. אומנם הפתרון שמציע קורח הוא לא תיקון החברה כי אם קלקולה, ומנסה לערער על הסדר. ובשם אותו שוויון אף מנסה לבטל את המינוי הטוב ביותר לעם ישראל - משה ואהרן. בשונה מקורח, יתרו לא מנסה לפרק את הסדר, אלא על בסיס היסודות הקיימים - מציע לתקן.
התורה מלמדת אותנו שיש מקום לחידושים, ובתנאי שהם מבוססים על הקיים ועל היסודות הנצחיים. תנועת הפרוגרס אשר פשתה בעולם, מנסה לטשטש זהויות ולערער את יסודות החברה. לפיה, אין עוד מקום ללאומים, מגדרים או מעמדות. וגם הטוב והמתאים, צריך לפנות מקומו לחלש ולשונה. תנועה זו גרמה לנזק בכל מקום אליו הגיעה. כך למשל, בשם אותו שוויון מדומה קיבלו מדינות אירופה עשרות מיליוני מהגרים, וכל ביקורת שנשמעת, ולו על הפשיעה מצד אותם מהגרים מיד מושתקת בטענה לגזענות.
שוויון הוא ערך חשוב, אבל אין לבוא בשמו כדי לגרום לפירוק החברה, והריסת כל חלקה טובה. אין חדש תחת השמש, וקולו של קורח ממשיך לזעוק מעמקי האדמה, אך מולו ניצבת תורת משה חזקה ונצחית, שכל רוחות שבעולם באות ונושבות בה, ואין מזיזין אותה ממקומה.
הכותב הוא רב אולפנת סגולה ורב במדרשת הקריות