מיד לאחר חג השבועות יצאתי לנסיעה קצרה לניו יורק, הפעם במסגרת משלחות שעסקו בחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות ארה"ב, עידוד עלייה, רפואה ושיתופי פעולה אסטרטגיים.
בפעם הזאת, המסע הזה חשף בפניי מציאות מטלטלת בבירת יהדות התפוצות. ניו יורק, העיר שחוויותיי ממנה בנסיעותיי העסקיות הרבות, היו חוויות של עיר מלאת אנרגיה וקצב עסקי, וכמובן עיר שבה ליהודים קל ונעים לחיות, השתנתה באופן ניכר. רחובותיה נראו לי הפעם אפרוריים, הקצב איטי יותר, ובקרב הקהילה היהודית זיהיתי סוג של חשש וזהירות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהיומיום שלהם.
במהלך הביקור נפגשתי עם מנהיגי קהילות מכל הזרמים, אורתודוקסיות, קונסרבטיביות ורפורמיות. התמונה שעלתה מהשיחות ומהמפגשים איתם מעידה על שינוי בהרגלי החיים של היהודים בניו יורק, ואולי בארצות הברית כולה.
יש יהודים רבים שחוששים מללכת עם כיפה ברחוב בניגוד לעבר הלא רחוק. הורים חוששים לשלוח את ילדיהם לבד לבתי הספר, או אפילו סתם לשלוח אותם לקנות בסופר הקרוב לביתם. סטודנטים צעירים בקמפוסים, לרבות באוניברסיטאות המובילות, משתדלים להצניע את זהותם היהודית. סביב מוסדות יהודיים ובתי כנסת ניכרת אבטחה כבדה, וברחובות מתקיימות באין מפריע הפגנות אנטי-ישראליות מלוות בדגלי פלסטין. האווירה העוינת הזו מקבלת גיבוי מהדרגים הגבוהים ביותר בעירייה. הדבר הומחש היטב עם בחירתו של ראש העיר החדש זוהראן ממדני, שבחר לרכב על אופניו ונעדר במפגיע מצעדת התמיכה המסורתית בישראל.
מול המציאות הבלתי נתפסת הזו, שמעתי שוב ושוב משפט שחזרו עליו לא מעט מנהיגים יהודיים וגם אנשי עסקים: "נעבור את ארבע השנים האלה עם ממדני ובסוף הכול יסתדר". זה משפט שמזכיר לי אמירות שנאמרו בתקופות אחרות וקשות בהיסטוריה היהודית. אני שומע את אמירתם של אותם מנהיגים, של אותם אנשי עסקים עשירים וגם של חלק מאנשי ניו יורק היהודיים שמגדלים את משפחותיהם ברובעי ניו יורק, ואומר להם בצורה הנוקבת ביותר: "בואו לישראל עכשיו!".
במדינת ישראל כל יהודי יכול לבטא את זהותו היהודית במרחב הציבורי ללא כל חשש. חרף המלחמות והטרור, אנו חשים תחושת ביטחון בידיעה שיש מי שמוכן לחרף את נפשו עבורנו, ולא בכדי ישראל מדורגת במקום החמישי במדד האושר העולמי.
נוסף על כך, מדינת ישראל של שנת 2026 היא מעצמה אזורית, כלכלית וטכנולוגית, הבית הלאומי החזק ביותר שהיה לעם היהודי מזה אלפיים שנה וההזדמנויות בארץ הן היסטוריות וחסרות תקדים בכל תחום לרבות בתחומי הטכנולוגיה, הרפואה, הבטחון והחקלאות. במדינת ישראל של 2026 יש שוק עבודה צומח, אזורי פיתוח, וקליטת העלייה רק תעצים את היכולות והעוצמה הכלכלית של המדינה.
בכנס "MedEx" בניו יורק בו השתתפתי הן מתוקף תפקידי כיו"ר קרן קהילות המאגדת קהילות יהודיות וציוניות בכשבעים ערים ברחבי ישראל, והן מתוקף תפקידיי הבכירים בעולם הבריאות ובמיוחד במכבי שרותי בריאות בה כיהנתי כיו"ר קרן מכבי, כחבר בדירקטוריון של מכבי שרותי בריאות וכחבר בהנהלת בי"ח אסותא אשדוד, פגשתי מאות רופאים וצוותי רפואה שבוחנים ברצינות עלייה והשתלבות במערכת הבריאות הישראלית, בייחוד באזורי הצפון והדרום. במקביל, בכנס נדל"ן של מרכז הבנייה הישראלי, בו הוצעו דירות למכירה בירושלים, ניכרה התעניינות גוברת מצד יהודים ברכישת דירות בארץ כאלטרנטיבת מגורים ממשית וקרובה נוכח אי הוודאות בניו יורק. בכנס "ערוץ 7" שהתקיים בבי"כ ישראל הצעיר בקווינס, נשאתי דברים ודיברתי על החיבור שלנו, יהודי מדינת ישראל עם יהודי התפוצות ויצאתי אליהם בקריאה.
הקריאה שלי אליכם יהודי אמריקה, כך אמרתי בכנס, חדה וברורה: "נצלו את הפריבילגיה וההזדמנות לעלות ארצה מתוך בחירה ורצון חופשי. התחילו לפעול כבר היום כדי לממש את האפשרות הזו. קנו דירה בישראל, פתחו פעילות עסקית בישראל, שלחו את הילדים לשנה בארץ, ותבחנו עלייה ברצינות. עשו את הצעד הזה עכשיו, בטרם המציאות תחליט עבורכם בעל כורחכם".
גם לנו, היהודים היושבים בישראל, יש אחריות גדולה והיסטורית כדי שנוכל לממש ברית של חיים משותפים עם אחינו שבתפוצות.
חובתנו לפגוש עוד ועוד את יהודי התפוצות, להכיר אותם היטב ולהיות שותפים פעילים בקליטת העולים ארצה. עלינו לרתום את הקהילות בארץ ואת הגרעינים המשימתיים והתורניים כדי ללוות את המשפחות העולות דרך אתגרי השפה, מערכת החינוך, התעסוקה והבירוקרטיה לאורך שנים רבות גם לאחר עלייתם, שכן "העולים החדשים" ממשיכים להיות עוד הרבה שנים "עולים חדשים", במיוחד בזמן שהם פוגשים את הבירוקרטיה הישראלית.
מוטלת עלינו החובה לסייע לבנות עבורם קהילה חמה ותומכת ולהבטיח שישראל תהווה עבורם עוגן יציב ובית אמיתי. עלייתם ארצה תבטיח גם עתידה, חוסנה ועוצמתה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית.
הכותב: איש עסקים ויו"ר קרן קהילות