השם חני ליפשיץ הפך כבר מזמן לשם נרדף לבית חם, חסד בלתי נגמר ונקודת אור עבור מאות אלפי מטיילים ישראלים הפוקדים את המזרח הרחוק. יחד עם בעלה, הרב חזקי ליפשיץ, היא מנהלת את בית חב"ד בקטמנדו, עיר הבירה של נפאל.
באולפן ערוץ 7 היא מספרת על הטלטלה העזה שעברה עליה ועל משפחתה כאשר נאלצו לפנות את המבנה המיתולוגי ששימש אותם במשך שני עשורים. "אני מרגישה שאלו ימים של ענווה. לני כמה חודשים נאלצנו לעבור למבנה אחר. במבנה הקודם היה הכל והוא הפך לאי של שפיות בתוך הכאוס של קטמנדו".
המעבר הפתאומי והכפוי הותיר את חני, חזקי וילדיהם במצב מורכב, כשהם מוקפים בהררי ציוד, משאיות עמוסות ותחושה קשה של חוסר אונים וחוסר יציבות. המצב הזה הוליד בקרבם שאלות זהות נוקבות, הדומות להפליא לשאלות המלוות את המטיילים הצעירים, הפוקדים את המקום מדי יום עם תרמילי הגב שלהם. "שאלנו את עצמנו מי אנחנו בלי המקום שלנו? בלי הנכס שממנו פעלנו? פתאום אתה מרגיש לרגע נורא עלוב. ממש נזקק".
בדבריה מדגישה ליפשיץ את השותפות המלאה והבלתי ניתנת להפרדה עם בעלה, ומסבירה כיצד המודל המשפחתי שבנו בבית חב"ד סייע להם לשמור על רגליים על הקרקע לאורך השנים, מבלי ליפול למלכודות של גאווה או כבוד מזויף. "חזקי ואני אחד ובנינו את המקום כך שכל אחד שמגיע הוא חלק מהמשפחה - ולא אורח. הוא משתתף בבישול, בשטיפת הכלים, הוא עוזר ומרגיש חלק".
לאחר המשבר הכלכלי והלוגיסטי העמוק, פתחו השליחים בקמפיין גיוס המונים כדי להציל את המפעל שבנו, ובמקביל נאלצו להצטופף בתנאים מינימליים ומאתגרים ביותר בדירת ארעי, בעוד המטיילים ממשיכים לזרום ולחפש אוכל כשר ומילה חמה. "התחלנו שוב מאפס. בחדר קטן בגסטהאוס".
למרות חוסר הנוחות הפיזי והצמצום המשמעותי, ליפשיץ מתארת כיצד החוויה הקשה החזירה אותם לימי בראשית של השליחות וזיקקה עבורם את המהות האמיתית של פועלם, המבוססת על הלב ולא על מבני פאר חומריים. "פתאום אני אומרת לחזקי - וואו, זה כמו לפני 25 שנים. עכשיו זה משתפר כי מצאנו מקום - שבגודל הוא חצי ממה שהיה לנו. מקום מתוק, עם חצר ועצים, ואולי כדאי להישאר בגדול הזה. אולי יהיה קצת צפוף - אבל הכוח שלנו הוא במה שיש בפנים. זה אנחנו. זה המסר לכולם".
הבקשה הגדולה ביותר שלה מהקב"ה, מעבר לבריאות ומשפחה, היא לשמר את ניצוץ ההתרגשות הראשוני מהשליחות, מבלי שהדבר יהפוך לשגרה מסחרית או לחיפוש אחר כבוד ותהילה.
בסיום דבריה, חני מתייחסת לתופעת החיפוש אחר רוחניות במנזרים ובמקדשים בנפאל, ומסבירה את הגישה הלא-שיפוטית והמכילה של חב"ד, המאפשרת לצעירים למצוא את האוצרות הרוחניים בתוך עמם שלהם, מתוך כבוד הדדי ושותפות אמיתית בגובה העיניים.