הרב בועז סלוק, לוחם מילואים בן 55 שנפצע באורח קשה מפגיעת רחפן נפץ במהלך הפעילות בדרום לבנון, משוחח עם ערוץ 7 ממיטתו בבית החולים רמב"ם בחיפה ומשחזר את רגעי הנס שהותיר אותו בחיים.
"נפצעתי בחלקים שונים מהגוף. נדרשתי לעשר מנות דם. מה שהציל אותי, היה הווסט שמפקד הצוות שלנו רכש לנו בזכות תרומות ומנע מהרסיסים לחדור אל האיברים החיוניים", מספר הרב סלוק על רגעי הפגיעה.
הדרמה הגדולה בשטח התחוללה בתוך שניות בודדות, דקות ארוכות של מתח שבהן נדרש הרב סלוק לקבל החלטות גורליות תחת איום ישיר וממוקד. הוא משחזר בדקדקנות את הדינמיקה של האירוע, החל מהרגע שבו הבחין ברחפן הנפץ החודר אל המרחב של הכוח ועד לשלב שבו הכלי התביית עליו באופן אישי והחל לבצע תנועות מאיימות ומתוחכמות שנועדו למקסם את הנזק והאבדות בקרב הלוחמים.
"הכל קרה בערך ב-40 שניות. ברגע שאני רואה את הרחפן מתביית עליי אני מבין שמדובר בכלי שמנסה לחסל אותי. הוא מתביית עלי וזז באוויר כמו קוברה. אני מחפש לאן להימלט ומבין שהמפעיל שלו רוצה שאהיה בקרבת עוד חיילים", משחזר סלוק.
בשל המסקנה אליה הגיע הוא לא רץ, כפי שמנחה האינסטינקט, לעבר המחסה בו נמצאים חבריו. בהחלטה של רגע הוא מחליט לנסות ולפגוע ברחפן הנפץ. "אני דורך את הנשק, יורה לעברו, ואז הוא סוטה מהמסלול מעט ופשוט צונח לכיווני. אני מנסה לזוז קצת כדי להקטין את הפגיעה ואכן מצליח להציל את האזור הימני של הגוף שלי מפציעה חמורה יותר".
את הכוח שלו הוא שואב, בין היתר, מזרם המבקרים הבלתי פוסק. "אני מודה לקדוש ברוך הוא ולעם ישראל שמחבק אותי חיבוק ענק ונותן לי כוח ועוצמה. אין כמו העם הזה, אין כמו האנשים שסביבי, לרגע אני לא לבד".
בגיל 55, כאשר מרבית בני גילו כבר שוחררו מכל חובה צבאית, הנוכחות שלו בקו הראשון של הלחימה מעוררת השראה ותמיהה כאחד. הוא מעיד על עצמו כמי שאינו מסוגל לעמוד מן הצד כאשר המערכה הלאומית בעיצומה, ומסביר כי תחושת השליחות הפנימית חזקה מכל שיקול אישי או משפחתי. "אני בן 55 וגאה להיות מורעל על הצבא. הרבה אנשים לא מבינים אותי, אבל אשתי כן, והיא הירשתה לי לצאת להילחם. לוחם שמאמין במה שהוא עושה, שאוהב את העם שלו, כשהוא רואה את כולם נמצאים בשדה הקרב והוא בבית, זה אוכל אותו".
המסר שלו לעם ישראל קשור באחדות. "ככל שנדע לאהוב אחד את השני, לתת אחד לשני, לתת דוגמה אישית, אני מאמין שהמדינה והארץ שלנו יראו הכי טוב שיש. בואו נתעסק בטוב".