אלישבע בלום, תושבת מטולה שבחרה שלא לעזוב את המושבה, מספרת בראיון לערוץ 7 על החיים בצל המתיחות הביטחונית בצפון ועל תחושת ההפקרה שעליה מדברים תושבים רבים באזור הגבול.
בראשית דבריה מציינת בלום כי הגיעה למטולה רק לפני שנה, ולכן סבב הלחימה הנוכחי בלבנון הוא עבורה ההתמודדות הראשונה עם מציאות ביטחונית מסוג זה. משום כך, לדבריה, החוסן האישי שלה אינו יכול לשמש מדד לחוסנם של התושבים הוותיקים במושבה וביישובי גבול הצפון בכלל.
בלום מתארת אירוע שהתרחש בטקס שבועות בבית ספר בקריית שמונה, במהלכו נשמעה אזעקה. "לא היה שמץ של סיכוי שנגיע למקלט בתוך 15 שניות. נתנו לילדים לרדת קודם ונשארנו, המבוגרים, בחוץ. היה יירוט ממש מעל הראש שלנו. אחת האימהות השתטחה על הבן שלה ואני התחלתי לבכות. זו מציאות הזויה ובלתי נתפסת, וזה מקור תחושת ההפקרה. ככה לא שולחים ילדים לבית ספר", היא אומרת.
על דבריה שאלנו כיצד היא מיישבת את תחושת ההפקרה עם המציאות שבה ממשלת ישראל מורה לצה"ל לנהל מלחמה עצימה בדרום לבנון במטרה להסיר את איום חיזבאללה. בלום השיבה כי בעיניה הצפון אינו עניין של תושבי האזור בלבד. "מדובר בחבל ארץ שצריך להיות שוקק חיים. אם אין אפשרות להגן עליו צריך למצוא פתרון", אמרה.
כשנשאלה האם הפעילות ההתקפית של צה"ל, הכוללת פינוי אוכלוסייה והרס תשתיות חיזבאללה בדרום לבנון, אינה מעידה על ניסיון אמיתי לפתור את הבעיה, השיבה בלום כי לתחושתה אילו היה מדובר באזור המרכז, מערכת החינוך לא הייתה ממשיכה לפעול תחת איום כזה. "אני סבורה שאם הייתה סכנה כזו בגוש דן היו מבטלים לימודים. לא היו שולחים ילדים ללמוד תחת איומים כאלה. יש הפרדה בין הצפון לשאר חלקי המדינה", אמרה.
בהמשך הוסיפה כי תחושת ההפקרה אינה מסתכמת רק במערכת החינוך, אלא גם במציאות של בתים שאינם ממוגנים ובמחסור במרחבים בטוחים. לדבריה, קיים גם משבר אמון מול הרשויות כאשר התושבים שומעים יירוטים ולאחר מכן נמסרות הודעות הרגעה שלטענתה אינן תואמות את תחושת המציאות בשטח. "מערכת האמון בכל המוסדות, כולל הצבא, הגיעה למקום מאוד נמוך. התחושה היא שמשאירים את הצפון לצפון ולא מבינים שזה עסק של כולנו", היא אומרת.
עם זאת, בלום מדגישה כי אין לה טענות כלפי החיילים עצמם. לדבריה, הביקורת מופנית כלפי הדרגים הבכירים יותר, שלתחושתה מנסים לצמצם את עוצמת התחושות הקשות של התושבים. "יש מישהו מלמעלה שרוצה לומר שהמצב הרבה פחות גרוע ממה שהוא", אמרה, ותיארה מציאות יומיומית שמלווה לדבריה ב"פס קול של זירת קרב".
כשנשאלה האם לדעתה מדובר בהחלטות שמונעות משיקולים פוליטיים, השיבה בחיוב. לדבריה, גם בתקופות שבהן דובר על הפסקות אש, במטולה וביישובי הצפון לא הורגשה רגיעה אמיתית. "בכל הפרת אש אף אחד לא דיווח על זה. עכשיו התעוררנו כי האיראנים התעוררו. לאורך כל התקופה הזו הרגשנו נטושים", אמרה.
בלום התייחסה גם להפעלת מערכת החינוך בצפון ולהחלטות פיקוד העורף, וטענה כי התחושה בקרב תושבים רבים היא שקיימת "יד מכוונת" שמבקשת לשדר שגרה למרות המציאות הביטחונית. היא הזכירה את ההחלטה להשבית את הלימודים בכל הארץ ליום אחד בלבד, בעוד שבצפון האזעקות נמשכו גם לאחר מכן.
בהמשך דבריה התייחסה גם למצב שירותי הבריאות בצפון ולטענה כי התקשורת והמערכות הציבוריות אינן מעניקות מספיק תשומת לב למה שמתרחש באזור. "נוצרה תחושה ששכחו אותנו, ובמקום להגיד שיורים על ישראל אמרו שיורים על הצפון", אמרה.
כשנשאלה כיצד תחושת ההתעלמות מתיישבת עם הפעילות הצבאית הנרחבת בצפון, הכוללת כניסת כוחות קרקעיים ואוויריים לדרום לבנון, השיבה בלום כי עצם הפעילות הצבאית המתמשכת מעצימה את התחושה שהיא חיה בתוך זירת קרב. לדבריה, החשש המרכזי של התושבים הוא שהמצב יהפוך לשגרה קבועה, בדומה למציאות שהתפתחה במשך השנים בעוטף עזה.
"הפחד הוא שנהפוך לעוטף עזה מספר שתיים, שהמצב ינורמל, שמדי פעם תהיה אזעקה בזמן הלימודים, שיאספו את הילדים ולמחרת הכול יחזור כרגיל. זה הפחד", אמרה. לדבריה, למרות הפעילות הצבאית הנרחבת בדרום לבנון, רבים מהתושבים עדיין חוששים שמדובר בעוד סבב זמני בלבד ולא בפתרון ארוך טווח.