יצא לאור "שו"ת עת מלחמה", ספר חדש המבקש לתעד את אחת הזירות הפחות מוכרות של מלחמת התקומה - זירת ההכרעה ההלכתית.
בעוד עיני הציבור הופנו אל הקרבות, אל החזיתות ואל גבורת הלוחמים, מאחורי הקלעים פעל במשך חודשים ארוכים מערך של פסיקה והוראה שנדרש לתת מענה מיידי לאלפי חיילים ומפקדים שניצבו בפני מציאות חסרת תקדים.
מחבר הספר, סרן (במיל') הרב אופיר וולס, שירת לאורך המלחמה בבית ההוראה המבצעי של ענף ההלכה ברבנות הצבאית. מתוך תפקידו נחשף למגוון עצום של שאלות שנולדו בשטח, לעיתים תחת אש, לעיתים במהלך פעילות מבצעית מתמשכת, ולעיתים מתוך מצבים שמעולם לא נדונו קודם לכן במציאות הצבאית המודרנית.
כדי להבין את הרקע לספר חוזר הרב וולס אל בוקר שמחת תורה תשפ"ד. בהקדמת הספר הוא מתאר כיצד המלחמה פרצה בהפתעה מוחלטת, חמישים שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, וכיצד בתוך דקות ספורות הבינו המפקדים בגזרה כי מדובר באירוע שונה לחלוטין מכל מה שהכירו קודם לכן.
אחד הרגעים המכוננים המתוארים בספר הוא קריאתו של אל"ם אסף חממי הי"ד, מח"ט החטיבה הדרומית באוגדת עזה, שהכריז בקשר, "אנחנו במלחמה, הכל בסדר, מלחמה". בעיני הרב וולס, משפט קצר זה לא היה רק דיווח מבצעי אלא שינוי תפיסתי עמוק שהשפיע על כלל מערכות הצבא.
הקריאה "אנחנו במלחמה" לא נותרה בגבולות הגזרה הדרומית בלבד. היא הפכה למסר שחייב את כל צה"ל, ובכלל זה את ענף ההלכה, לזנוח הנחות עבודה של שגרה ולהבין כי נדרשת תפיסה חדשה לחלוטין. "לא הרי התשובות הניתנות בימי שגרה כהרי התשובות שנדרשנו לתת בימי המלחמה", הוא כותב בהקדמתו.
במשך חודשי הלחימה זרמו לבית ההוראה המבצעי שאלות מכל רחבי הארץ ומכל זירות הקרב. השאלות הגיעו מפסגות כתר החרמון והרי הלבנון, מגזרות יהודה ושומרון, ממוצבים ומבסיסים ברחבי הארץ, וממעמקי רצועת עזה. רבות מהן דרשו הכרעה מיידית שנועדה לאפשר את המשך הפעילות המבצעית תוך שמירה על עולם ההלכה.
הרב וולס מסביר כי ייחודו של הספר אינו רק בתוכן השאלות אלא גם בנקודת המבט שממנה נכתבו התשובות. ספרי הלכה צבאיים רבים עוסקים במציאות השירות השוטפת, בעוד ש"שו"ת עת מלחמה" מתמקד כולו בשאלות שנולדו מתוך מציאות לחימה. גם במקרים שבהם מדובר לכאורה בשאלות מוכרות, התשובות ניתנו מתוך הבנה שהמציאות המלחמתית משנה את אופן ההתבוננות ואת ההכרעה.
הספר עוסק בנושאים מכל ארבעת חלקי השולחן ערוך, אך אינו מסתפק בשאלות הלכתיות צרופות. לצד הדיונים ההלכתיים מופיעות גם סוגיות של מוסר, אחריות, ערכים תורניים ומשמעות השירות הצבאי בשעת מלחמה. בכך מבקש הרב וולס לשקף את רוח התקופה כפי שבאה לידי ביטוי בקרב חיילים ומפקדים.
בהקדמתו מתאר הרב וולס כיצד מצא את עצמו שותף למאמץ הלכתי חסר תקדים. הוא מספר כי במשך שנים הותאמו אנשי ענף ההלכה לתרחישי חירום שונים, אך המציאות שנגלתה לאחר מתקפת שמחת תורה הייתה שונה מכל מה שנדמה בתרגילים. "שום דבר מבין התרחישים שתרגלנו לאורך השנים לא הכין אותנו למשימת חיינו בתחום הצבאי", הוא כותב.
הוא מספר כי עוד לפני המלחמה פעל ענף ההלכה להכין תורת לחימה, נהלים ודרכי פעולה למצב חירום. קציני המילואים של הענף הוזמנו מעת לעת לאימונים שבהם תרגלו תרחישים הלכתיים שונים. בתום כל אימון נהגו המשתתפים לאחל זה לזה שהתרחישים יישארו בגדר אימון בלבד, אך המציאות זימנה להם מבחן אמיתי בקנה מידה שלא הכירו.
הרב וולס מתאר גם את השינוי שעברה הרבנות הצבאית בעשורים האחרונים ואת תהליך החיבור שלה לשטח. נקודת מפנה משמעותית הייתה בתקופת כהונתו של הרב הצבאי הראשי לשעבר הרב אביחי רונצקי, שפעל לחיזוק הקשר בין הרבנים הצבאיים לבין הכוחות הלוחמים. בהמשך התפתח ענף ההלכה והרחיב את יכולותיו, עד שהגיע ערב המלחמה לשיא מוכנותו.
אחד המאפיינים הבולטים של הספר הוא העובדה שהוא נכתב מתוך היכרות בלתי אמצעית עם המציאות המבצעית. הרב וולס שירת בעבר כלוחם שריון, ובהמשך עבר לשירות כרב צבאי במילואים. השילוב בין הניסיון הקרבי לבין העיסוק ההלכתי העניק לו, נקודת מבט ייחודית על השאלות שעלו מן השטח.
חלק מהשאלות שהגיעו לבית ההוראה היו חסרות תקדים לחלוטין. אחרות נראו במבט ראשון כשאלות שגרתיות, אך נסיבות המלחמה הפכו אותן למורכבות בהרבה. "מלחמה שאני", הוא מסביר, היה העיקרון שעמד לנגד עיניהם של המשיבים, מתוך הבנה שהמציאות עצמה משפיעה על אופן הפסיקה.
ממד נוסף המקבל ביטוי בספר הוא הקשר הישיר בין הלוחמים לבין עולם התורה. חלק מן השאלות המופיעות בו נשאלו על ידי תלמידים ובוגרי מוסדות "בני דוד", שרבים מהם שירתו בחזיתות השונות של המלחמה. חלק מן השואלים נפלו בהמשך בקרבות, והספר מבקש לשמר גם את קולם ואת עולמם הרוחני.
בסיום ההקדמה מקדיש הרב וולס את הספר לזכרם של אל"ם אסף חממי הי"ד, תלמידיו צביקה לביא וגבריאל שני, וכן לזכר בוגרי מוסדות "בני דוד" ושאר חללי מערכות ישראל שנפלו במלחמה. בעיניו, ספר השו"ת אינו רק תיעוד הלכתי של תקופה, אלא גם מצבת זיכרון רוחנית לדור של לוחמים שביקש לחיות חיי תורה גם בתוך שדה הקרב.
לצד ההיבט ההיסטורי, הרב וולס רואה בספר גם מסמך בעל משמעות לעתיד. השאלות שנבחרו להיכלל בו נבחרו, מתוך רצון ליצור בסיס לימודי שילווה את עולם ההלכה הצבאית גם בשנים הבאות. "השתדלנו לבחור שאלות שיש בהן בחינה של לימוד וחידוש, שניתן יהיה לעשות בהן שימוש לטווח ארוך ולראות בהן ברכה לאורך זמן", כתב.
מועד הוצאת הספר מוסיף רובד סמלי נוסף. הספר יצא לאור בכ"ג בסיוון, היום שבו נשלחו, על פי חז"ל, האגרות המתוארות במגילת אסתר - אותם "ספרים" שבהם נקראו היהודים להיקהל ולעמוד על נפשם. עבור הרב וולס, העובדה שספר העוסק בהלכות מלחמה רואה אור דווקא בתאריך זה, גם אם ללא תכנון מוקדם, מעניקה משמעות מיוחדת לרגע יציאתו לאור.
בסופו של דבר, "שו"ת עת מלחמה" מבקש להביא אל קדמת הבמה את עולם ההלכה שפעל לצד הלחימה עצמה. בין הקרבות, הפקודות והתמרונים, התנהלה גם מערכה אחרת - מערכה של בירור, הכרעה ואחריות תורנית - שאת פירותיה מבקש הספר להנגיש כעת לציבור הרחב.