
יש רגעים שבהם ויכוח פוליטי מפסיק להיות מחלוקת על מדיניות והופך לוויכוח על אופייה של המדינה. קידומם של חוק המעונות וחוק יסוד: לימוד תורה הוא רגע כזה.
דווקא לאחר ה-7 באוקטובר, לאחר מאות ימי מילואים, אלפי משפחות מגויסות ומחיר אישי וכלכלי כבד ששילמו אזרחי ישראל, אפשר היה לצפות מהממשלה להוביל מהלך היסטורי של הרחבת השותפות בנטל. במקום זאת, היא מבקשת לעגן בחוק מציאות הפוכה: מציאות שבה חלק מהציבור משרת, עובד, משלם מסים ונושא באחריות לביטחון המדינה, בעוד חלק אחר זוכה לפטור מתמשך ואף להטבות ציבוריות הממומנות על ידי אותם אזרחים שנושאים בנטל.
חוק המעונות וחוק יסוד: לימוד תורה אינם רק חוקים טכניים. הם מבטאים תפיסת עולם. לפי ההצעה, מי שיקדיש את חייו ללימוד תורה ייחשב כמי שמבצע שירות משמעותי למדינה ולעם היהודי. אלא שהשאלה איננה האם לימוד תורה הוא ערך. הוא בוודאי ערך מרכזי במסורת היהודית. השאלה היא האם ניתן להשוות בין לימוד תורה לבין החובות האזרחיות שעליהן נשענת מדינה ריבונית.
הציונות לא קמה כדי ליצור חברת לומדים הנתמכת על ידי חברת משרתים. היא קמה כדי להחזיר לעם היהודי אחריות על גורלו. להחליף את חיי הגלות בחיי ריבונות. להפוך יהודים מנתינים לאזרחים. האחריות הזאת כוללת הגנה על המדינה, השתתפות בשוק העבודה ותרומה לחברה.
בשנה האחרונה הקדשתי זמן רב ללימוד החברה החרדית ולמפגשים עם חרדים מכל הזרמים. למדתי להכיר את המורכבות, אך גם את המציאות שממעטים לדבר עליה. רוב עצום של הצעירים החרדים אינם מחונכים להזדהות עם המדינה ועם סמליה, וחלק משמעותי מהם אף אינו משתתף בפועל במסגרת לימוד תורנית מלאה. למרות זאת, הממשלה מבקשת להעניק למעמדם הכרה והטבות המקבילות לאלו הניתנות למי שלוחמים בצה"ל.
זו טעות ערכית וגם טעות לאומית. במקום לתגמל הסתגרות חרדית, המדינה צריכה להשקיע ביצירת מסלולי השתלבות: בחינוך ממלכתי-חרדי איכותי, במכינות קדם-צבאיות, בישיבות הסדר חרדיות ובמסגרות המאפשרות לשמור על אורח חיים חרדי לצד שירות משמעותי, השכלה ותעסוקה. לא להעמיק את הנתק, אלא לבנות גשרים.
המאבק הזה אינו בין דתיים לחילונים, ואף לא בין ימין לשמאל. הוא בין שתי תפיסות של אזרחות: האחת מבוססת על אחריות, שותפות וערבות הדדית; השנייה על בדלנות, מגזריות והסתלקות מחובות משותפות.
אם החוקים הללו יעברו, לא יהיה זה ניצחון של עולם התורה. יהיה זה ניצחון ההשתמטות על הציונות
השינוי הזה לא יגיע מהממשלה הנוכחית, שבוחרת לעגן בחוק את ההסתגרות החרדית במקום להרחיב את השותפות. הוא יוכל להגיע רק מממשלה ציונית רחבה, שתדע לשלב בין כבוד לעולם התורה לבין מחויבות לעקרונות היסוד של הריבונות והדמוקרטיה הישראלית.
ממשלה שתשקיע בהשתלבות במקום בבדלנות, באחריות במקום בפטורים, ובעתיד משותף במקום בהעמקת השסעים. רק קואליציה כזו תוכל לקדם חזון של חרדיות ישראלית - חרדיות ששומרת על אמונתה ואורח חייה, אך רואה את עצמה חלק בלתי נפרד מהחברה, מהכלכלה, מהביטחון ומהגורל המשותף של מדינת ישראל.
הכותבת היא מנכ"לית יוזמת המאה