תחת מעטה החשיכה, צעדו שני תלמידי חכמים צעירים שלימים יאירו את העולם היהודי כולו - מרן הרב עובדיה יוסף ומרן הרב מרדכי אליהו, זכר צדיקים לברכה.
השניים, שלמדו יחד בישיבת "פורת יוסף", נהגו ללכת יחדיו מדי ערב בדרכם חזרה לביתם. מאחר שהרב מרדכי אליהו היה הצעיר מבין השניים, הוא זה שנשא בידו את העשישית הקטנה, אשר סילקה את החושך והאירה להם את השביל. אך הדרך לא עברה בשיחת חולין, אלא בעמל תורה מופלא ומעורר השראה.
בכל יום הם קבעו ביניהם סדר לימוד קפדני וייחודי: אחד מהם ציטט דף גמרא שלם לחלוטין בעל פה, בעוד חברו משלים אותו ומצטט מן הזיכרון את פירושי רש"י ותוספות המקבילים. למחרת, כשהמשיכו אל הדף הבא, התחלפו ביניהם בתפקידים כדי להשחיז את מוחם - זה ששינן את הגמרא ציטט כעת את המפרשים, ולהיפך. ניצוצות האור של אותה עשישית קטנה לא הפיצו רק את חמימותה של התורה, אלא גם את אש האהבה, האחווה והכבוד ההדדי שקדחו בליבם. קשר פנימי עמוק זה, שנצרב בסמטאות ירושלים, ליווה אותם לאורך כל חייהם. לימים, גם כאשר הנהיגו את הציבור ועמדו משני עברי המתרס בפולמוסים הלכתיים מרתקים, נותרה ביניהם הערכה ואהדה עצומה, נקייה מכל פנייה.
מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל רחש אהבה עמוקה והערצה כנה לגאונותו של הגרע"י. באחד הכינוסים, כאשר נכנס מרן הרב עובדיה לאולם, עצר מרן הרב אליהו את דרשתו והמתין לכניסתו תוך שהוא מכריז בפומבי כי הוא עושה זאת כדי "לחלוק כבוד לפאר הדור".
מנגד, מרן הרב עובדיה יוסף התבטא כלפיו בביטוי מופלא ואמר לו כי רק הוא, שלמד איתו עוד מימי הנעורים, מסוגל באמת לעמוד על עומק גאונותו והיקף תורתו. ההערכה הייתה כה עמוקה, שבאחד מימי הפורים הגיע הרב עובדיה בעצמו, ללא משמשים, לפתח ביתו של הרב אליהו כדי להעניק לו משלוח מנות אישי, דבר שהביא את הרב אליהו לידי דמעות של שמחה והתרגשות.
כך, מתוך אש התורה, חברותא אמיצה והתמדה בלתי נשכחת, לצד כבוד הדדי מוחלט של גדולי עולם, צמחו שני ענקי הדור ומנהיגיה הרוחניים של עם ישראל בדורנו.
מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של מורנו ורבנו, שאהב את עם ישראל בכל נימי נפשו, ושאף לאחדות של אהבת אמת בין כל חלקי העם ורבניו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ויהא מליץ טוב עלינו ועל כל ישראל!