מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת חוק יסוד לימוד תורה. ברור שעצם קידום חוק יסוד בתחום זה יוצר דיון ציבורי ומשפטי רחב, משום שחוקי יסוד הינם מעל חקיקה רגילה, שכן מטרתם לעצב את המבנה החוקתי ואת מערכת הערכים של מדינת ישראל.
יתר על כך, כבר עם אישורו בקריאה הטרומית, נשמעו קולות בקרב חלק מחבריי בציונות הדתית, אשר קבעו כי הציונות הדתית איבדה את זכותה המוסרית והערכית בנושא הגיוס, וכי אין לה עוד יכולת פוליטית או ערכית להסביר את הצבעתה.
בעיניי זו מסקנה מהירה ופשטנית שמתעלמת ממהלכים פוליטיים, כפי שראוי לה להנהגה פוליטית לשקול ולפעול. גם במקרה זה פעלה ההנהגה הפוליטית של הציונות הדתית באחריות רבה, תוך איזון בין אינטרסים, כפי שאפרט במאמרי זה.
להלן הנוסח שאושר בקריאה הטרומית:
1. לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי.
2. מדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה, ולעניין זכויותיהם וחובותיהם יראו במי שקיבלו על עצמם להתמסר לתלמוד תורה לתקופה ארוכה כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי.
ברור לכולם כי על סעיף 1 והרישא של סעיף 2 אין חולק. הוויכוח הציבורי מתרכז בחלקו השני של הסעף השני.
הציונות הדתית, שרואה בלימוד תורה יסוד מרכזי בחיי האומה, התקשתה לקבל נוסח שנתפס כהשוואה בין התמסרות ללימוד תורה לבין שירות משמעותי למדינה היינו שירות צבאי, ובפרט בתקופה שבה עשרות אלפי חיילי סדיר ומילואים נושאים בעומס ביטחוני עצום. ההתנגדות לא הייתה לעצם עיגון ערכו של לימוד התורה, אלא לחשש מהמשמעות הערכית והמשפטית של יצירת מקבילות בין מסלול המשרתים בצבא לבין מסלול לומדי התורה.
עבורי לא מדובר בדיון תיאורטי. אני אבא ללוחמים ששירתו מאות ימי מילואים. אני מכיר מקרוב את המחירים שמשלמות משפחות המשרתים ואת גודל השליחות הכרוכה בכך. דווקא מהמקום הזה אפשר לומר בביטחון שלימוד תורה הוא נכס צאן ברזל הנוגע לקיומו של עם ישראל, אך לצד זאת קיימת חובה מוסרית וערכית, ובוודאי קיומית, לשמור על מעמדו של השירות בפועל להגנת העם והמדינה.
בסופו של דבר, בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, בהתאם להחלטת ועדת שרים לענייני חקיקה מיום 9 ליוני שנת 2026, הוחלט כי תוסר מהצעת החוק ההשוואה למשרתים בסעיף 2, ונוסח מתוקן יובא לאישור נוסף בוועדת שרים לחקיקה לפני הקריאה הראשונה, כך שלא תיווצר השוואה ישירה בין לומדי תורה לבין המשרתים בצבא.
בפוליטיקה קואליציונית לא תמיד יש שחור ולבן. לא פעם יש צורך לאזן בין ערכים, אינטרסים, מחויבויות קואליציוניות ולוחות זמנים שנגזרים ממועד מושב הכנסת.
הציונות הדתית מתנגדת לחוק גיוס שמעניק פטור גורף לציבור החרדי משירות, בוודאי בעת מלחמה ולאחר מאות ימי מילואים של ציבור רחב. עם זאת, היא מוכנה לאפשר את קידום חוק יסוד לימוד תורה בקריאה טרומית, לאחר שהובהר כי החלק השני בסעיף השני הבעייתי יחזור לדיון וישונה לפני קריאה ראשונה.
זהו איזון פוליטי מובהק. החרדים מקבלים אמירה חוקתית ראשונית בדבר מעמד לימוד התורה, והציונות הדתית מקבלת אפשרות לקדם שורת חוקים החשובים לה עד הבחירות כמו חוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, המקודם בוועדת החוקה בראשות ח"כ שמחה רוטמן, ואשר נועד להפריד בין סמכויות הייעוץ, הייצוג והתביעה או לפחות לשנות באופן מהותי את מבנה התפקיד הקיים. הצעת חוק זו מצויה בהליכי הכנה לקריאה ראשונה, והיא אחד החוקים המרכזיים שהקואליציה מבקשת לקדם לפני פיזור הכנסת.
לצד זאת עומדים על הפרק גם החוק להפרדת מח"ש מהפרקליטות והפיכתה ליחידה עצמאית במשרד המשפטים, שכבר אושר בוועדת החוקה לקריאה שנייה ושלישית, וכן חוק התקשורת והטבות המס ביהודה ושומרון, שהם חלק מסל החקיקה שהקואליציה מבקשת להשלים לפני הבחירות.
לכן הסיפור האמיתי סביב חוק יסוד לימוד תורה רחב יותר מהחוק עצמו. הוא מבטא עסקה פוליטית. מצד אחד שמירה על ערך לימוד התורה ומענה לדרישת המפלגות החרדיות, מצד שני, בלימת נוסח שייצור פטור ערכי גורף משירות, וקידום חקיקה מערכתית החשובה לציונות הדתית ולמחנה הלאומי.
שלא יהיה צל של ספק, כמי שהוא אבא ללוחמים ששירתו מאות ימי מילואים, אני אתקשה לקבל כל נוסח המטשטש או מבטל את חובת השירות. יחד עם זאת, במערכת פוליטית אמיתית, כמו בכל דבר אחר בחיי היומיום שלנו, צריך לדעת לאזן בין אינטרסים. צריך לדעת לנהל מאבקים, לבלום סעיפים מסוכנים, להשיג תיקוני חקיקה נדרשים, ולקדם במקביל מהלכים חשובים אחרים. כך פועלת המערכת הפוליטית, ובתנאי שההתחייבות לשנות את הסעיף השני אכן תקוים.
הכותב הוא יו"ר קרן קהילות ואב ללוחמים