בעוד כמה חודשים, כשהממשלה כמעט תמלא את ימיה, ולקראת הבחירות, כולם יערכו סיכומים של התקופה הזו. טבח שמחת תורה, השבעה באוקטובר, יעמוד כמובן במרכז הדיונים.
האירוע הדרמטי ביותר מאז הקמת המדינה, יחד עם התוצאות שלו - מכיבוש עזה ועד לתקיפה באיראן, יקבע איך תיזכר ההנהגה הנוכחית וכיצד היא תישפט בקלפי ובכלל בראייה היסטורית.
אבל במקביל למה שמתרחש בגבולות, ואף מעבר להם, שבעה באוקטובר הוא גם הסימן לשינוי בסדר היום הפנימי בישראל - עד אז דיברנו ובעיקר רבנו כאן על הרפורמה המשפטית, ומאז - בחסות חוק הגיוס, הנושא החם שלא מרפה הוא היחסים בין החברה החרדית למדינה.
כשטומי לפיד הוביל את מפלגת 'שינוי' בבחירות לפני יותר מעשרים שנה תחת הסיסמה 'ממשלה בלי חרדים' הוא כנראה לא תיאר לעצמו שלא רק שהוא יצליח לקיים את ההבטחה (תחת אריאל שרון) אלא שגם הבן שלו יאיר יעשה זאת פעמיים - עם נתניהו ב-2013, ועם בנט ב-2021. מלבד שלוש הממשלות האלה, שאף אחת ממנה לא הצליחה להחזיק מעמד ואפילו להתקרב לקדנציה מלאה של ארבע שנים, צריך ללכת רחוק מאוד אחורה בזמן כדי להיזכר בקואליציה שבה לא היו שותפות מפלגות חרדיות.
טומי לפיד כבר לא איתנו, יאיר לפיד כנראה לא יהיה בקרוב ראש ממשלה או אפילו שר אוצר, אבל הבחירות הקרובות מזמנות סיכוי לסיטואציה פוליטית שבה לא יהיו מפלגות חרדיות בקואליציה. איך זה יקרה? אם תוצאות הבחירות יהיו דומות למה שאנחנו רואים בצורה עקבית ברוב הסקרים, הרי שהאופוזיציה עם או בלי מנסור עבאס ורע"מ (שלא יהיה ספק - הם יצורפו לקואליציה אם האצבעות שלהם יעשו את ההבדל) תקים ממשלה שש"ס ויהדות התורה לא תהיה חלק ממנה. קיימת אפשרות נוספת, שלא מרבים לדבר עליה: נתניהו יוצא מהמשחק אחרי או לפני הבחירות, ומוקמת ממשלת אחדות ללא חרדים - אף ששבירת הברית בין החרדים לליכוד נראית כרגע די דמיונית, לי אין ספק שח"כים בליכוד יעדיפו להיות שרים בממשלה מאשר לשבת באופוזיציה בלי אופק לחזור לשלטון.
אז בואו נניח שאכן תוקם ממשלה ללא חרדים, וכרגע לא משנה מי יעמוד בראשה - בנט, אייזנקוט או ליברמן: מה בדיוק צפוי לקרות בכל הנושא של הקשר בין חרדים למדינת ישראל? שני הצדדים מדברים כרגע על מהפכה: בנט, אייזנקוט, יאיר גולן וליברמן מבטיחים גיוס של כל בני הישיבות (למעט עילויים שיזכו בפטור, כפי שהחליט בן גוריון), הפסקה מיידית של כל ההטבות הכלכליות למי שלא משרת, מעבר מסיבי לחינוך ממלכתי-חרדי מפוקח על ידי המדינה, ופירוק האוטונומיה החרדית, שבמסגרתה חוקים רבים לא ממש נאכפים בקהילות חרדיות. פרוש, דרעי ופינדרוס מציירים את אותו תרחיש, כמובן מנקודת מבט של סיוט שעלול להתגשם.
הרשו לי להרוס את הדרמה - הפנטזיות של החילונים, כמו החששות של חרדים, לא באמת יתגשמו. כמו תמיד, הצהרות שטובות לקמפיין מתגלות ביום שאחרי הבחירות כבעייתיות במקרה הטוב, ושקריות ברוב המקרים. זה לא שאני מפקפק ברצון של מפלגות האופוזיציה לראות חברה חרדית חדשה, ששותפה בנטל הביטחוני והכלכלי הכבד שהמציאות כאן מזמנת לנו, אבל הדרך לשם כל כך ארוכה ומפותלת.
לא צריך לראות את ההפגנות האלימות ואת עוצמת ההתנגדות כדי להבין עד כמה רחוק הדור הזה של החרדים מגיוס - גם בלי שמשות שבורות וכבישים חסומים ופצועים ועצורים, כל שיחה עם אברך ממחישה את הפער המנטלי בינו לבין בן גילו שמחוץ לחברה החרדית. לצה"ל חסרים אלפי לוחמים? הם לא יגיעו מבני ברק, מודיעין עילית או בית שמש.
סיכוי לעידן חדש
מה בכל זאת יכול לקרות? שאלה טובה. מצד אחד, קואליציה ללא חרדים לא תתעסק בכלל עם חוק גיוס מותאם, ומצד שני היא גם יודעת שלאורך זמן אי אפשר להפוך עשרות אלפי אנשים לעבריינים מעצם זה שהם לא מתגייסים. אפשר להניח שהצעדים יתרכזו בכלכלה ובחינוך, ואולי אפילו ייעשה ניסיון נדיר להפסיק לתקצב מוסדות לא מוכרים - כל זה בתקווה שהצעדים האלו יגרמו לחרדים רבים לחפש מוסדות שמלמדים לימודי ליבה, לצאת לעבוד ואפילו להתגייס. לא מייד, בטח שלא בכמויות גדולות, אבל צעד משמעותי בכיוון.
התסריט השני הוא ניצחון של הקואליציה הנוכחית בבחירות והמשך הברית בין נתניהו לחרדים. אין סרט שבו נתניהו לא הולך עם ש"ס ויהדות התורה, שלמרות כל העימותים הפומביים והפרישות בכאילו הן עדיין המפלגות הנאמנות ביותר בכל קואליציה שיקים. במקרה כזה שום דבר לא אמור להשתנות - ספק אם יעבור חוק גיוס, ואם בכל זאת יעבור ספק אם בג"צ לא יפסול אותו. אך הקואליציה תעשה הכול כדי להקל על חייבי הגיוס, ולשמור על מוקדי הכוח בחברה החרדית.
קצת מוזר, אבל זה לא יהיה מופרך אם שלוש שנים אחרי אירוע ביטחוני בלתי נתפס שחולל מלחמה ששינתה את האזור, סוריה החליפה שלטון, כל צמרת חיזבאללה וחמאס חוסלה, ופרויקט הגרעין האיראני נהרס, אזרחי ישראל יילכו לקלפי כאשר סוגיית גיוס החרדים תעמוד בראש סדר היום. יכול להיות שהבחירות הקרובות יסמנו עוד נקודת ציון ביחסים שבין החברה החרדית למדינת ישראל, ויתחיל עידן חדש שההנהגה החרדית אולי תצליח לחיות איתו, אבל ממש לא תאהב.
המאמר מובא באדיבות השבועון "מצב הרוח"