בעיצומה של המלחמה המתמשכת בשבע חזיתות נקלע עם ישראל, ונתניהו בראש, למצב שבו מתגשמת נבואת בלעם "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".
לא לגמרי, כי עדיין אנו תלויים בארה"ב ובטראמפ, אבל אנחנו במידה רבה לבד ונדרשים למעט יותר התחשבות בטראמפ, בעיקר כדי לשמר את חופש הפעולה שלנו מול איראן, חמאס וחיזבאללה.
במצב הזה יש לשמוח על ההישגים המדהימים בכל החזיתות ולהביט בעיניים פקוחות לנוכח מה שקורה. האסטרטגיה הלאומית שלנו היא בראש ובראשונה נפשית ורוחנית - של תחושת החופש שהעוצמה הצבאית שלנו מאפשרת.
לצורך זה עלינו בעיקר להשקיע בעצמנו כעם יחיד ומיוחד, מאוחד ומלוכד ככל האפשר, ולבטוח בעוצמה הרוחנית שהולכת וגוברת ככל שהמלחמה מתמשכת. אם נתמיד בזה, עוד יגיעו ימים יפים של ותשקוט הארץ, תחילה 40 יום, אח"כ 40 שנה, ובהמשך 400 שנה ויותר.
טראמפ ידידנו הגדול הסתבך עם האיראנים בעיקר במצרי הורמוז, וככל שחולף הזמן והלו"ז של טראמפ מתקצר, הולך ומתברר שההסכם עליו הוא מדבר מתמקד רק בגרעין, וגם שם מדובר בנוסחאות מעורפלות וחלשות אולי אפילו פחות מהסכם אובאמה.
סגנו ואנס הבהיר בצורה ברורה שהאינטרסים של ארה"ב וישראל מתפצלים סביב ההסכם, אבל בינתיים למי שמקשיב לאיראנים, נראה שלא יחתם שום הסכם. אם ייחתם, מדובר בהסכם בלי ביטול התמיכה המסיבית בטרור של הפרוקסי ובלי הקטנת והגבלת מלאי הטילים הבליסטיים, שעליהם דובר לפני ובהפסקת המלחמה. ממה שצוטט, טראמפ כביכול הזהיר את נתניהו, שאם יגזים - הוא יישאר לבד עם איראן. כרגע נראה שאפילו אם הוא לא יגזים, ההסכם יהיה כזה, שישאיר את ישראל לבד עם הבעיה האיראנית.
לכאורה, נורא ואיום, אבל ייתכן שישראל בעוצמתה הנוכחית יכולה להסתפק רק בתמיכה פאסיבית של טראמפ בסיוע בנשק ובהגנה - ולהסתדר עם איראן לבד. מסלול ההתמודדות האפשרי הוא בתחילה ניסיונות נוספים להפיל את המשטר, מציאות שתקרה בוודאות במוקדם או מאוחר, וחשוב לא להיבהל ולהאמין בקולות ה"ניצחון" שמשמיעים משמרות המהפכה.
קיימת גם האופציה להוציא את האורניום המועשר המוטמן באדמה בכוח, ואם נידרש לכך, נמצא כבר את הרעיונות והיכולות המתאימות. נראה שיש לישראל את המסוגלות הפוטנציאלית למבצע כזה.
גם בהינתן חופש פעולה מול חמאס ולבנון נצליח שם להגיע להסכמים, אפילו אם זמניים ורופפים, ולעתים יש להסתפק במה שאפשר - ולא לבכות על צפיות שלא יתגשמו. נדרשת מעם ישראל הרבה סבלנות ואמונה, ובין לבין לחזור לשגרת החיים של נתב"ג וחו"ל, כפי שעם ישראל רוצה.
במבט כולל מלמעלה, ניתן לקוות שהמלחמה הנוכחית היא מלחמת העצמאות האמיתית של עם ישראל בארצו והעם היהודי בכללו, שרק קצת תלות ברטאמפ וארה"ב תלווה אותנו עד לשחרור המיוחל משעבוד מלכויות, כפי שהעם היהודי שאף ומנסה להשיג במהרה בימינו.
ממבט ישיר למה שקורה בשיח הפנימי, כפי שמשתקף בתקשורת, המצב נמצא בכי רע ועל סף פיצוץ - במיוחד לקראת הבחירות המתקרבות. אבל ממבט מעל וקצת יותר לעומק, עם ישראל בארצו ובעולם היהודי, מגיע לשיאים ועוצמות רוחניות וחברתיות אשר לא ידענו מזמן, ובכוחן להתגבר ולהשפיע על מצבה האסטרטגי האמיתי של מדינת ישראל - בניגוד מוחלט למלהגים, לפרשנים שמציפים אותנו, מקטינים ומדכאים את רוחנו. לפנינו עדיין כברת דרך במלחמה הבלתי נגמרת הנוכחית, אבל ניתן לזהות פעמי סוף קרב ובא.
הכותב הוא פסיכולוג קליני