בנצי ליברמן, מי ששימש בעבר כראש המועצה האזורית שומרון, יו"ר מועצת ישע וראש רשות מקרקעי ישראל, וכיום מכהן כשותף במשרד עורכי הדין של עמית חדד וכיו"ר פורום שילה, מתארח באולפן הפודקאסטים של ערוץ 7 לשיחת עומק על המציאות המורכבת בישראל בכלל ובהתיישבות בפרט.
ליברמן מציין את השינוי העמוק שהתחולל בציבוריות הישראלית בעקבות הטבח בשבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. "כאדם אמוני, אני בהחלט אופטימי ורואה מגמות שיכולות להיות מאוד חיוביות. המגמות האלה עוד לא צפו מפני השטח. 300 אלף מילואימניקים נתנו את נפשם ועוד ממשיכים לתת עבור כולם. בצד הדברים הקשים שקרו באותו יום מר ונמהר, הוא הביא את החברה הישראלית בחלקים נרחבים שלה לשאול שאלות שקשורות למה אני, מי אני, למה אני מוסר את הנפש על הארץ הזאת".
הפרספקטיבה הציבורית של ליברמן מאפשרת לו לראות את הפער הקיים בין הלכי הרוח בקרב הלוחמים בחזית לבין השיח הפוליטי והתקשורתי הרוויי בעימותים. לדעתו, מדובר בתופעה מוכרת של חילופי דורות ועיצוב נרטיב חדש.
"תמיד בשינויים טקטוניים, כלומר, שינויים אסטרטגיים בהיקפים לאומיים, מעבר בין דור אחד לדור שני, עוד משאיר ומותיר עוד את הפוליטיקאים של אתמול על גבי השינויים שהגיעו. כשהם מרגישים שהאדמה רועדת, כל אחד הולך לצערי לקצוות. אנחנו עד היום, למעלה משנתיים וחצי מפרוץ המלחמה, לא הבנו שהעם הזה חייב לעשות הכול כדי להתחבר", הוא מדגיש ומצביע על חוסנו של הציבור בהשוואה למערכות עבר: "אם המלחמה הזאת הייתה מתרחשת ב-1982 לא היינו מצליחים להחזיק יותר משלושה חודשי מלחמה באינטנסיביות הזאת. אנחנו מדברים על מלחמה של שנתיים וחצי, בלי קריאות שבע של 'ארבע אימהות'. אתה שומע את השטח אומר - אנחנו רוצים להמשיך הלאה, לשמור על ביטחוננו, על ריבונותינו, על אחדותינו".
חלק מרבי מהשינוי האסטרטגי בשטח נובע מהמהפכה המוסדית והתשתיתית שהוביל שר האוצר והשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ'. ליברמן משבח את המהלכים הללו, אשר העבירו סמכויות לידיים אזרחיות ונתנו דחיפה עצומה לפיתוח היישובים.
בהקשר זה, הוא מציין גם את התרומה ההיסטורית של פיתוח צירי התנועה, ומזכיר כיצד החלטות ביטחוניות מהעבר עיצבו את עורקי החיים של ההתיישבות כיום. "הכבישים המשמעותיים, האסטרטגיים, העוקפים, נבעו מתוך הצורך למנוע מעבר בערים ובכפרים הפלסטינים. החלופות הללו הן העורקים החדשים של היישובים החדשים ושל הערים החדשות. זה מביא לגדילה משמעותית של ההתיישבות".
בדבריו, חוזר ליברמן אל ימי תוכנית ההתנתקות בשנת 2005, ומנתח את התפנית המפתיעה בעמדתו של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, אשר הפך מבונה ההתיישבות למחריבה. "זה היה הלם. אני זוכר שנסעתי פעם עם זמביש, לפני ששרון 'השתגע', והוא סיפר לשרון שיצאנו ממאחז מסוים. הוא שאל 'זמביש, תגיד, במאחז הזה כבר יש בתי קבע? איך יכול להיות שאין?'. הוא ידע ואפילו הכווין מעשים. חלק ניכר מהנקודות האסטרטגיות ביהודה ושמרון במאחזים - הן נקודות שלו".
בדיעבד, הוא מנסה לנתח את התנהלותו של ראש הממשלה המנוח. "תמיד ידעתי ששרון הוא שרון. זאת אומרת, בשלבים מסוימים, הוא יכול לסגור את המדפים ולא לשמוע אף אחד. התפיסות האידיאולוגית שלו באות רק מביטחון. כשאתה נמצא בפוזיציה רק ביטחונית, אתה מסוגל למעוד, אם בגלל הגיל, ואם בגלל צדדים אחרים שאני לא רוצה להיכנס אליהם. אין ספק שאריאל שרון עשה סיבוב פרסה של 180 מעלות, שבאמת אי אפשר להסביר אותו".
לצד ההצלחות הכבירות של מפעל ההתיישבות, שהגיע ליותר מחצי מיליון תושבים, ליברמן אינו מהסס לגעת בנקודות הכואבות ובסוגיות המעוררות מחלוקת ציבורית עמוקה.
אחת התופעות המטרידות ביותר בשנים האחרונות היא אירועי האלימות וההתפרעויות מצד קבוצות שוליים קיצוניות, הפוגעות הן באוכלוסייה מקומית והן בחיילי צה"ל. ליברמן מבהיר כי יש למסגר את התופעה בצורה נכונה, אך במקביל לגלות אפס סובלנות כלפיה.
"המסגור של הרעיון אומר שרוב מניין ובניין של נוער הגבעות הקימו או הובילו את המאחזים, ולאחר מכן החוות החקלאיות והם אנשים טובים וישרים. מרחב של מאחז או של חווה חקלאית, שבסופו של דבר מייצר טרור ומייצר מהלכים בלתי אפשריים, הצבא גורם לכך שהוא לא יהיה. ישנם בקצוות אנשים שלוקחים ומתפרעים באופן שלדעתי, ההגדרה המובהקת היא התפרעות בלתי מרוסנת שאני חושב שגורמת נזק מטורף להתיישבות. תורת ישראל לא הופכת את הלאומיות שלנו למשהו פרוע תוך פגיעה בחפים מפשע. זה דבר שאסור גם בצד המוסרי וגם במובן התכליתי. אלה דברים שגורמים נזק. אני בהחלט רוצה לשמוע התנערות ואני חושב שמרוב ראשי המועצות שמעתי אמירות ברורות מאוד".
ליברמן חושף כי הנושא עמד בליבת שיחותיו עם מנהיגים רוחניים וציבוריים בשנים האחרונות, ומודה כי בעבר נרשם גמגום מסוים בגינוי התופעה, מצב שהשתנה לנוכח חומרת המעשים בשטח. "אחד האנשים הקרובים אלי זה רבי ומורי, הרב יעקב מדן. בשיחות שהיו לי איתו בשנים האחרונות ביקשתי ממנו לזעוק את הזעקה. לפני שלוש-ארבע שנים התקשרתי לזמביש ותהיתי האם מה שאני שומע מאנשי הצבא נכון. שיש באמת אנשים שפורעים באופן בלתי מרוסן ופוגעים לא רק בערבים אלא גם בחיילים. הוא אמר לי, 'יש ואנחנו משתלטים על זה'. צלצלתי לרב מדן וביקשתי לצאת בזעקה הרבה יותר משמעותיתת ופומבית. אנחנו צריכים לעשות הכל כדי להוציא מתוכנו את הספיחים הרעים האלה, מבלי למצמץ".
במבט צופה פני עתיד, ליברמן רואה ביהודה ושומרון את עתודת הקרקע המרכזית והטבעית ביותר של מדינת ישראל, ומציע פתרונות תכנוניים רחבים למצוקת הדיור הלאומית, תוך טשטוש ההבדלים המשפטיים הקיימים כיום בין שטחי ההתיישבות לבין פנים המדינה.
"אפשר להקים ערים חדשות בתחומי יהודה ושומרון. זה יכול להיות חלק משמעותי מפתרון ההיצע של מדינת ישראל. יש מספיק שטח ביהודה ושמרון לעשרות שנים הקרובות. צריך פשוט להחליט שחבל הארץ הזה הוא נורמטיבי. מהלך כזה יכול לעשות נפלאות ולהוריד מחירים באופן משמעותי", מסכם ליברמן את חזונו.