העיניים שלנו רואות, וישר המוח מריץ תרגום. ברוב הפעמים, התרגום הזה הוא לא המציאות, הוא פשוט תפיסת עולם או נרטיב שנצרב בתוכנו בעבר.
הבעיה הגדולה במסע אל הזוגיות היא שבמקום לעצור, לנשום ולברר את מה שנראה לנו, אנחנו ישר נופלים לאוטומט: כועסים, מתלוננים, ונאטמים. בדרך זו, אנחנו מרחיקים את עצמנו מעצמנו, ובעיקר מרחיקים את הקשר הטוב שאנחנו כל כך רוצים לבנות.
איך יוצאים מהלופ? פרשיות השבוע ומסע עם ישראל במדבר מעניקים לנו 6 כלים עוצמתיים שיעזרו לנו להפסיק לסבול, להתחיל ליהנות ממסע הדייטינג, ולקצר את הדרך לחתונה:
1. לראות את המציאות כפי שהיא (העובדות היבשות) בשלב הראשון קורה משהו אובייקטיבי לחלוטין. לדוגמה: הדייט שלכם הגיע באיחור של רבע שעה, או שהיא שכחה להתקשר בשעה שקבעתם. אלו עובדות נקיות, בלי פרשנות ובלי כוונות זדון. בואו ננסה לעשות תרגיל אמיץ: פשוט לעצור שם, בעובדות, בלי להוסיף להן סיפורים.
2. להוריד את משקפי הפרשנות המוח שלנו שונא חלל ריק, וכשהוא פוגש עובדה יבשה הוא מיד מתחיל לפרש אותה. הפרשנות הזו מבוססת לרוב על משקעי עבר, פחדים, או פצעים רגשיים שלנו. משפטים כמו: "לא אכפת לו ממני", "אני לא בראש סדר העדיפויות שלה", או "הוא מזלזל בי" ועוד, מייצרים מיד תחושות קשות ומכווצות.
אם נתבונן במחשבות האלו, נצליח לעצור את המהלך האוטומטי ולברר בפשטות: למה הוא איחר? מה עבר עליה שהיא שכחה? אין ספק שנגלה דברים מדהימים שיפתחו את הלב.
3. עם איזה סיפור אתם מגיעים למפגש? לא כדאי להגיע לדייט עם מסקנות נוקשות, ועם המחשבה שאנחנו כבר מבינים הכל ויודעים לקרוא אנשים תוך חצי דקה. הראש שלנו מספר לנו מלא סיפורים בדיוניים. ברגע שנעשה הפרדה מודעת בין "הסיפור שסיפרתי לעצמי" לבין מה שקורה בפשטות בפועל, נזכה בשקט פנימי עמוק, וביכולת האמיתית לשים לב לרגשות שעולים בנו ובצד השני.
4. בואו ליהנות ולא להיות מרגלים חטא המרגלים מזכיר לנו מה קורה כשאנחנו מגיעים למקום חדש במטרה "לתור" אותו ולחפש איפה המוקשים. כשאתם יוצאים לדייט, אל תגיעו כמו מרגלים שמחפשים "לצוד" פגמים, לבדוק במה האדם מולכם לא מספיק טוב, או למה "הארץ הזו אוכלת יושביה". כשבאים לרגל - מוצאים רק חסרונות, נבהלים ורוצים לברוח. בואו לאירוע כתרמילאים, באנרגיה של סקרנות, גילוי וחוויה. באתם להכיר נשמה, ולא להגיש דוח מודיעיני.
5. כולנו רק בני אדם - קצת חמלה מסתבר שמה שאנחנו הכי לא סובלים בעצמנו, אנחנו נמהר לבקר בחוץ. בפסיכולוגיה קוראים לזה "השלכה": קשה לנו לפגוש את החולשות, הטעויות או חוסר השלמות של עצמנו.
כשהשופט הפנימי שלנו מעניש אותנו על כל טעות, המוח מנסה להקל על העומס על ידי הפניית האשמה והתלונות החוצה (כמו: "כולם היום עצלנים/לא רציניים/לא אחראיים"). אדם כזה לרוב מחזיק בפנים פחד עמוק משיתוק או מכישלון של עצמו. תנו לעצמכם קצת חמלה בפנים, ותראו איך הביקורת כלפי חוץ נעלמת.
6. מספיק עם ההשוואות ככל שפוגשים יותר אנשים במסע, עולה החשש שנסחף למשחק מסוכן של השוואות: "הקודם הצחיק אותי יותר", "לזו מהשבוע שעבר היה קריירה מרשימה יותר". מה רע בלהשוות? בני אדם הם לא מוצרים על מדף.
בכל אדם יש אוסף של תכונות, קוקטייל ייחודי וחד פעמי שנרקח במיוחד בשבילו. כשאתם משווים מישהו לקשרים מהעבר או לדמויות דמיוניות, אתם מפספסים את היכולת להתקשר באמת למי שיושב מולכם כרגע. תנו לכל מפגש את הדף הנקי שלו.
המסע לזוגיות לא חייב להיות מלחמת התשה במדבר. ברגע שנחליף את התלונות בהתבוננות, את הפרשנות בחמלה, ואת הריגול בסקרנות, נגלה שהדרך יכולה להיות קרובה, מעמיקה, וכמובן מהנה.
שרה אברמוביץ היא מאמנת אישית למציאת זוגיות, ליצירת קשרים טובים עם עצמינו וסביבתנו, היא חלק מנבחרת המאמנים של "פרויקט 252"