בעשורים האחרונים מקדם צה"ל את פתיחת כלל יחידות הלוחמה לנשים, זאת בעקבות לחץ של בג"ץ, ארגונים פמיניסטיים ומכוני מחקר כדוגמת פורום דבורה ו־INSS.
רק לאחרונה פורסם על החיילת הראשונה שעברה את מסלול סיירת מטכ"ל. אולם, מנתונים של צה"ל שהגיעו לארגון "בוחרים במשפחה" עולה כי לתהליך הזה יש מחיר משמעותי ומדיד בכל הנוגע למערך המילואים - שהוא עמוד השדרה של צה"ל בשעת חירום.
על פי הנתונים שנמסרו על ידי ממונה חופש המידע בצה"ל, שיעור הלוחמות בשירות סדיר עלה באופן עקבי מ־5% בשנת 2013 ל־21% בשנת 2025. לעומת זאת, במערך המילואים התמונה שונה לחלוטין: בשנת 2025 שיעור הלוחמות עומד על כ־10% בלבד מכלל אוכלוסיית הלוחמים במילואים.
במילים אחרות: רק כמחצית מהגידול במספר הלוחמות בסדיר מתורגם בסופו של דבר לכוח מילואים פעיל. ככל שצה"ל משקיע יותר משאבים בהגדלת מספר הלוחמות בשירות החובה, כך חלק גדול יותר מההשקעה אינו מגיע למערך המילואים שעליו נשען הצבא במלחמה.
גם בקרב הלוחמות המשרתות בפועל במערך המילואים, ניכר פער משמעותי וממושך בהיקף השירות וימי המילואים שנרשמו לאורך השנים, ובייחוד בשנות הלחימה האחרונות:
• בשנת 2023: ביצעו לוחמים גברים בממוצע כ־67.3 ימי מילואים, לעומת כ־49.9 ימים בלבד אצל לוחמות נשים.
• בשנת 2024: בשיא הלחימה, הפער החריף כאשר הלוחמים שירתו בממוצע כ־102.8 ימים, לעומת כ־75.5 ימים אצל הלוחמות.
• בשנת 2025: המגמה נמשכה עם ממוצע של כ־85.9 ימי מילואים ללוחמים, לעומת כ־70.9 ימים ללוחמות.
מה צה"ל מסרב לחשוף?
הנתונים שהוצגו לעיל חושפים רק חלק מהתמונה, שכן צה"ל אינו מפרסם נתונים חיוניים נוספים לצורך בחינה אמיתית של המדיניות, כגון: עלות הכשרת לוחמות לעומת לוחמים, שיעורי פציעה ושחיקה של לוחמות, שיעורי נשירה, כשירות מבצעית לאורך זמן וההשפעה המצטברת על מערך המילואים. ללא נתונים אלו אי אפשר לבצע מבחן עלות-תועלת רציני ומקצועי.
בנוסף, לאורך השנים הורחבה מאוד הגדרת "תפקידי הלחימה", כך שחלק מהעלייה במספר הלוחמות נובע משינויי הגדרה בירוקרטיים ולא בהכרח מגידול מקביל בכוח הלוחם הזמין והאפקטיבי ביותר בחזית.
השאלה המתבקשת היא: האם כאשר בג"ץ וצה"ל דוחפים לפתיחת כלל היחידות הקרביות לנשים, הם בוחנים גם את המחיר המבצעי, הכלכלי והחברתי של המהלך? האם נבחנת השפעתו על מערך המילואים? האם נבחנת השפעתו על גיוס ושימור של צעירים דתיים ומסורתיים הרואים בקדושת המחנה ערך יסודי?
כאשר שיעור הלוחמות בסדיר עולה פי ארבעה, אך במילואים הוא נחתך לכמחצית; כאשר לוחמות מבצעות באופן עקבי פחות ימי מילואים מלוחמים; וכאשר צה"ל מסרב לחשוף נתונים מלאים על עלויות, פציעות, שחיקה וכשירות מבצעית - הציבור זכאי לשאול האם המדיניות נקבעת משיקולים ביטחוניים טהורים או משיקולי שוויון אזרחיים.
קדושת המחנה, לכידות היחידה ומערך מילואים חזק אינם מכשול לניצחון - הם חלק מתנאי הניצחון. לפני שממשיכים לפתוח עוד ועוד יחידות קרביות לנשים, ראוי להציג לציבור מבחן עלות-תועלת מלא ולבחון האם המהלך מחזק את צה"ל או מחליש את כוחו לטווח הארוך.
הכותב הוא יו"ר תנועת בוחרים במשפחה