אלה רוזנברג, חוקרת איראן ומשמרות המהפכה מהמרכז הירושלמי לחוץ וביטחון, מנתחת את המשמעויות של מה שנראה כזיגזוג במדיניות נשיא ארה"ב כלפי האיראנים.
כמי שעיקר עיסוקה הוא הסוגיות הכלכליות הכרוכות באיראן סבורה רוזנברג כי עבור האזרח האיראני הפרט החשוב בהסכם שאולי ייחתם הוא סוגיית הסרת הסנקציות הכלכליות מארצו. הסרתן תייצר הקלה כלכלית מסוימת ועלייה מסוימת בערכו של הריאל, מה שאמנם "לא ימנע את כל הקטסטרופות שקורות להם על בסיס יומיומי מבחינה כלכלית, אבל זו תהיה מעט הקלה".
בהתייחס להשלכות על משמרות המהפכה אומרת רוזנברג כי לאחר שבמהלך המלחמה המשמרות התחזקו כלכלית "בדגש על סחר בנפט, גז ובני אדם", לא אמורה להיות להסכם השפעה קריטית עליהם, מעבר ללגיטימציה שמוענקת למעשה למשמרות המהפכה מצידם של תומכי המשטר בתוך איראן. כלומר, ההשפעה של הסכם שיכלול הסרת הסנקציות תהיה בסופו של יום משמעותית הרבה יותר לאזרח הפשוט מאשר לאנשי משמרות המהפכה.
רוזנברג מעירה ומציינת כי מטבען של סנקציות, כאשר מי שמטיל אותן הוא חזק מצטרפים אליו יותר ויותר מחרימים, ומשום כך במידה וארה"ב תותיר את הסנקציות יצטרפו אליה מדינות נוספות שהמטבע שלהן תלוי בדולר.
מציאות שבה הסנקציות נשארות תכביד כלכלית על האזרח האיראני, מצב שבו תוסרנה הסנקציות תקל מעט כלכלית, אך תחזק עוד יותר את משמרות המהפכה שיוכלו להכביד עוד יותר את ידיהם על האזרחים באיראן בהיבטים הפנים-איראניים. בהקשר זה מציינת רוזנברג כי קשה לדעת מה באמת קורה באיראן פנימה, בין השאר משום שמזה זמן רב האינטרנט שם מנותק.
בהתייחס להשלכות הזגזוג של טראמפ, זגזוג שזוכה לבוז ולגלוג איראניים, אומרת רוזנברג כי "עצם זה שההסכם ייחתם או יהיה לקראת חתימה, יחזק את משמרות המהפכה מבחינת תודעה כי זה יראה מי בעל הבית באזור".
עוד היא מציינת את הדרישה האיראנית שצצה באחרונה ולפיה על ארה"ב יהיה להכיר במשמרות המהפכה כבעלי זכות לנהל את התנועה והסחר הימי במיצרי הורמוז. "זו דרישה שלא הייתה בעבר. בדרישה הזו הם מוכיחים שיש להם עוד כוח ולאזרח האיראני זה מראה שלמרות המאמצים האמריקאים והישראליים להפיל אותם הם מצליחים יותר מכפי שהיה בעת הכניסה למו"מ. עצם הדרישה מראה שהם מצליחים יותר, בראייה פנים איראנית".
לתדמית כזו של חוסן משטר האייתולות יש השפעה גם על הנכונות של אזרחי איראן לצאת לרחובות ולהמשיך להפגין בדרך להפיכה שלטונית. בדבריה עורכת רוזנברג השוואה בין נפילת המשטר באיראן לקריסתה של ברית המועצות, ומזכירה כי "אף אחד לא חזה את נפילת ברית המועצות. לקראת הסוף האזרחים סבלו כלכלית אבל הק.ג.ב. התחזק. כשגורבצ'וב פירק את ברית המועצות גורמי הק.ג.ב. התחזקו במדינות החדשות שקמו". קשה לשער בשלב זה אם נראה מציאות שכזו גם באיראן, ועם זאת רוזנברג מוצאת מספר קווים מקבילים בין שני האירועים, זה שהיה וזה שאולי יבוא.