דני שלום, מגדולי חוקרי תולדות התעופה בישראל, כתב 'הצופה' לשעבר, נודע לרוב בשל ספרי היסטוריית התעופה הצבאית בישראל שפרסם, נפטר בשבת בגיל 79 אחרי מחלה.
בחוגי המקצוע נחשב דני לאחד המומחים הגדולים בארץ בנושא תעופה וחלל, ובעיקר ההיסטוריה של התעופה והחלל, אם לא המומחה מס' 1. די סביר לגבי מי שמנעוריו התעניין בנושא, שפירסם 20 ספרים ייחודיים בנושא ההיסטוריה של התעופה הארץ-ישראלית. ספרו האחרון על מבצע קדש יצא לאור רק לפני מספר שבועות.
דני שלום נולד בטוניס בשנת 1947. בגיל שנתיים, שנה אחרי קום המדינה, עלה עם הוריו ארצה. ההורים התיישבו בלוד, וזה היה המעשה שתקע לדני את 'ג'וק' התעופה. כי שדה התעופה בלוד, המוכר כיום בשמו נתב"ג, היה מגרש המשחקים שלו. בראיון ל'מצב הרוח' לפני כעשר שנים סיפר: "כילד הייתי הולך ברגל לשדה התעופה, מרחק 4 ק"מ מביתי, מטייל בין המטוסים, משוחח עם הטייסים. בשנים הראשונות שאחרי קום המדינה השדה לא היה מוקף בגדר, ולא היו הוראות ביטחון. אפשר היה לגשת למטוסים, להגיד שלום לטייסים ולנוסעים".
הביקורים הללו הולידו קשרי חברות בין הנער למכונאים שעבדו בשדה. "הם נתנו לי ספרי תחזוקה, ספרי טייס, ספרי מנוע, והתחלתי להתעניין איך מטוס עובד. כך החלה ההתעניינות שלי בתעופה. בהמשך בניתי מטוסים, מעץ ומפלסטיק. אמא שלי התפלאה איך המטאטא שלה הולך ומתקצר עם כל דגם נוסף שבניתי" סיפר בראיון ל'מצב הרוח'.
הוא למד בישיבה תיכונית ברמת גן. בגיל 13 קנה כרטיס לאוטובוס לאילת, כדי לחזור במטוס של ארקיע. "זו היתה הטיסה הראשונה בחיי. נסעתי לאילת רק כדי לחזור בטיסה, במטוס הראלד".
במלחמת ששת הימים שירת אלחוטן בשריון, ובמקביל החל לפרסם ציורים מעולם התעופה בביטאון חייל האוויר. אחד הציורים הללו, של מטוס מיסטר מפציץ טור שיריון מצרי בסיני, הופיע בשערו של ביטאון חיל האוויר שראה אור לציון עשור למבצע סיני. את הציור הזה, מסתבר, ראה אחד מילדי אותה תקופה, והוא כל כך השפיע עליו, עד שהילד - כך העיד לימים על עצמו - החליט בעקבות אותו ציור שהוא רוצה להיות טייס. שם הילד: אמיר אשל, לימים מפקד חיל האוויר.
אחרי שהשתחרר מהצבא, התחיל דני לעבוד בתעשיה האווירית, כשרטט של מטוס הערבה, פרוייקט הדגל של התעשיה האווירית בשנות השישים, המטוס ה'כחול-לבן' הראשון.
בהמשך עבר לחברת אלישרא, שם ניהל את המחלקה לתיעוד הנדסי. אחרי 12 שנה עבר לעיתון 'הצופה' ככתב לענייני תחבורה ובהמשך כתב צבאי. 17 שנה עבד ב'הצופה' עד שהעיתון נמכר ונסגר.
בשנת 1979 הוציא דני רישיון טיס למטוסים קלים. לימים קנה לעצמו מטוס זעיר, אותו הטיס מהמינחת בראשון לציון. ככתב לענייני תעופה וכתב צבאי ב'הצופה' הוא טס והטיס 56 סוגים של מטוסים, מכדורים פורחים ועד מטוסי סקייהוק ופנטום, לצורך כתבות עליהן. רוב הכתבות היו לעיתון 'באוויר' שדני הוציא משנת 1975 - עיתון מקצועי לתעופה (תחילה נקרא שמו 'ביעף'), והיה המתחרה הרציני ביותר מול ביטאון חיל האוויר.
המטוס הראשון בארץ
לפני מספר שנים חלום עתיק יומין שלו: מוזיאון להיסטוריה של התעופה בארץ-ישראל. לא מקבילה למוזיאון חיל האוויר - שם הם עוסקים רק במטוסי חיל-האוויר - אלא מוזיאון שיסקר את כל תולדות התעופה בארץ, מהמטוסים הראשונים שנחתו בארץ בתחילת המאה ה-20, דרך צמיחת הכנפיים העבריות עוד לפני קום המדינה, וכמובן כל חברות התעופה והמטוסים שפעלו בארץ הן לפני קום המדינה והן במהלך שנותיה. המוזיאון, כמו האנציקלופדיה, נקראים על שם יפעת בן יוסף ז"ל, בתו של דני, שנפטרה באופן פתאומי לפני 15 שנים. הוא נמצא במינחת המטוסים הזעירים בראשון-לציון, לא הרחק מהסופרלנד.
אחד הפרוייקטים הגדולים שעשה דני במוזיאון, הוא בנייה של מטוס הבלריו, בדגם של 1:1 - המטוס הראשון שהגיע לארץ בשנת 1913. בשנת 2013, במלאת מאה שנים לטיסה ההיסטורית הזו, הסתיים שיחזור המטוס, בדיוק באותו גודל ומאותם חומרי בניה שהיה המטוס המקורי. לצורך כך נסע למוזיאון התעופה בפריס, בשדה התעופה לה-בורז'ה, שם ראה דגם של המטוס, קיבל תמונות של המטוס המקורי, ועל פיהן בנה את הדגם אחרי שבדק את קנה המידה המדוייק. הבניה נעשתה עם תלמידי בית הספר הקדם צבאי לתעופה הולץ בת"א, ועם בני הנוער שוחרי ח"א.