בקרוב ימלאו שבע שנים להירצחה של רנה שנרב הי"ד בפיגוע במעיין הסמוך לישוב דולב שבבנימין, ועדיין לא הושלם משפטם של מבצעי הרצח. על הדרך המקוממת שבה מושכים וסוחבים פרקליטי הרוצחים את המשפט, שוחחנו עם דביר, אחיה של רנה שנפצע באורח קשה בפיגוע.
שנרב מציין כי סביב חוליית המחבלים שביצעה את הרצח היו עוד כמאה סייענים ברמות שונות, חלקם סיפקו את חומרי הנפץ, חלקם את הכסף לרכישת החומרים וכיוצא באלה, ובמהלך השנים חלקם כבר שוחררו בעסקאות חטופים כאלה ואחרות. בהתייחסו למשפטם של המחבלים מתמקד דביר שנרב במשפטם של ארבעת מבצעי הפיגוע עצמו, שאחד מהם היה אחראי להסעתם מהמקום והשלושה האחרים הקימו נקודת תצפית מעל המעיין, תיצפתו והמתינו ליהודים שיגיעו למקום והפעילו את המטען ממנו נהרגה רנה.
חוליית המחבלים נתפסה כעבור מספר ימים בעקבות עבודה מאומצת של השב"כ והצבא ובמהלך חקירתם נמנעו עוד כמה פיגועים שלא יצאו לדרך, ועל הפעילות המאומצת הזו מודה דביר למערכות הביטחון השונות.
מאז נתפסו חברי החוליה נמשכים מהלכי משפטם לאורך כמעט שבע שנים. דביר מציין כי מדובר בדיונים נמשכים שחלקם עוסקים בסעיפים קטנים ולכאורה צדדיים שחלקם חסויים, ואולם נראה שלפרקליטי המחבלים יש אינטרס מובהק למשוך את הדיון ככל הניתן. לשם כך מתקיימים עוד ועוד דיונים על שאלות כמו אילו בני משפחה יורשו להיכנס לדיונים, כיצד לנהוג בעורך דין של המחבלים שלא קרא את כתב האישום ומבקש דחייה של הדיון, כך גם בקשות לדחיית דיונים בשל חג כזה או אחר. בפועל הסחבת נמשכת שנים, ולדבר לא רק עלויות כספיות. שנרב מציין כי גם הפרקליטים שהצבא מקצה לטובת המשפט מתחלפים בתום תקופת שירותם הצבאי וכך גם השופטים עצמם.
עוד מציין שנרב את התסכול לנוכח התחושה שעל אף שמדובר בזירה מלחמתית נוספת, זירת המשפט מתנהלת כזירה משפטית לכל דבר, זירה שבה יש שני צדדים וצריך לברר כל פרט על פי הנרטיב של כל אחד מהצדדים.
מאחר ומרבית הדיונים פתוחים לקהל, מציע שנרב לציבור הרחב להגיע לדיונים ולראות את האבסורד מתרחש, את האופן בו מערכת המשפט הצבאית מתנהלת כמי שאינה מבינה שהיא חלק מהמלחמה. לטעמו יש לקבוע חקיקה מיוחדת לסוג כזה של משפטים שבהם מחבלים הם העומדים לדין, ובין השאר לאסור על בני משפחותיהם של המחבלים למלא את אולם בית המשפט בנוכחותם.