לסמדר סגל, תושבת עין הבשור שבעוטף ששכלה את בנה, רס"ר במיל' תום סגל הי"ד שנפל בקרב בדרום לבנון, יש שורה ארוכה של שאלות שלטעמה על ועדת חקירה למצוא להן מענה.
בראיון לערוץ 7 היא מציגה את השאלות שעד כה לא נענו ומזהירה מפני הסתרה וטיוח.
"התנהלות הצבא באותו שבוע היא הדבר המהותי והחשוב ביותר", פותחת סמדר ומזכירה את המהומות שהחלו על גדר רצועת עזה בשלושת השבועות שקדמו לטבח השבעה באוקטובר. האירועים הללו כללו פיצוץ מטעני חבלה על הגדר "ובאותו שבוע הנוח'בות התאמנו ליד נתיב העשרה על חדירה וחטיפה".
מנגד, משחזרת סמדר סגל, "השב"כ ואמ"ן המליצו להכניס עוד כסף לעזה ולאפשר הכנסה של עוד פועלים כי חמאס מורתע". מול ניסיונות ההרגעה הללו, אומרת סגל, מי שהתריעה כמעט לבדה הייתה חברת הכנסת טלי גוטליב שדרשה תשובות על המדיניות המתעלמת מאימוני החמאס, אך אותה ואת חברת הכנסת סון הר מלך זרקו מהדיונים בוועדת החוץ והביטחון כי "מה פתאום הן מתחצפות".
סגל מספרת על פגישה שהתקיימה בתחילתו של אותו שבוע בין אסף חממי לרבש"צים של יישובי העוטף. במפגש נשאל חממי על ידי ליאור בן יעקב הי"ד, סגן רבש"צ המושב ישע שבמועצת אשכול שנפל במבטחים, מה צפוי לקרות בסוכות, והמענה שקיבל היה שהכול יהיה בסדר ואפשר לטייל. חממי עצמו הביא באותה שבת לבסיס את בנו, וזאת לראשונה, על מנת לטייל איתו בשבת יחד עם אחראי הביטחון האזורי. "אם חמאס מתאמן כאן ועושה צעדות שיבה, אז איך הצבא אומר שהחמאס מורתע? אלה השאלות שצריכות להישאל בהתחלה".
"הרצי הלוי מבקר כאן במושב עם אשתו ביום חמישי, יומיים לפני. ראיתי אותו במו עיניי עם אשתו. לא מדובר בשמועה. אז אם הם אומרים שהצבא הזהיר ושהכול היה מתוח, מה הוא עושה כאן עם אשתו?", שואלת סמדר.
ואולי, אנחנו שואלים, האירועים הללו מוכיחים שמישהו הטעה את הצבא, גם את הדרגים הגבוהים ביותר שחשבו שהמקום בטוח ואפשר להגיע לטייל. סמדר משיבה: "הרצי הלוי ורונן בר הם חלק מההטעיה. ביוני הם או שליחיהם נוסעים למצרים ומתחילים לדבר עם חמאס על הודנה כשאין על זה אישור מהממשלה. אני משערת שבלילה הם חשבו שכשהמצרי אמר להם שזה רק תרגיל, שיש להם הודנה, ולכן הם שותפים להטעיה".
סגל מזכירה כי לתפקידו כרמטכ"ל הגיע הרצי הלוי מתפקידי אלוף פיקוד דרום וראש אמ"ן, כך שהדו"ח המפורסם שניסחה הנגדת אודות 'חומת יריחו', דו"ח שהתריע מאירועי השבעה באוקטובר והתעדכן באופן תקופתי כשהוא הופך חמור יותר ויותר, הדו"ח הזה היה ידוע ומוכר לו. הדו"ח הזה קיים כבר משנת 2017, וסמדר סגל תוהה איך קורה שלמרות זאת פיקוד הדרום לוקח את כלי הנשק מכיתות הכוננות. כך אירע שברגע האמת, כאשר הגיעו מחבלי הנוח'בה, מושב עין הבשור היה עם שני כלי נשק בלבד, לאחר ששאר כלי הנשק הועברו לאוגדה. עוד היא מזכירה כי רבש"ץ כפר עזה נהרג בכניסה לנשקיה, מאחר והנוח'בות ידעו היטב היכן נמצא הנשק.
"אם הרצי הלוי מפקד פיקוד דרום עד 2021, הוא יודע על 'חומת יריחו' ומקבל עידכונים, יודע שהנוח'בות מתכננים אירוע כזה, איך זה שהוא לוקח את הנשקים ב-2020? לגבי חליווה, הוא עבר כאן באחד הבסיסים
חליווה עבר כאן באחד הבסיסים כמה ימים לפני האירוע בדרך לאילת. נגד אמר לו שקורה משהו גדול בעזה. חליווה אמר לו שיבואו, אז הנה הם באו... כמה ימים לפני האירוע בדרך לאילת. נגד אמר לו שקורה משהו גדול בעזה. חליווה אמר לו שיבואו, אז הנה הם באו... כל אנשי השדרה הפיקודית הללו צריכים להיחקר באופן שייתן תשובות, למה הם אמרו שחמאס מורתע, למה הם הלכו לחתום על הסכם הודנה, למה כשהם יודעים שיש תכנית 'חומת יריחו' כשנדלקים הסימים הם לא מעירים את הצבא?".
עוד מזכירה סגל בדבריה כי חברת הכנסת טלי גוטליב מציינת שבשעה 1:33 בלילה כבר היה ידוע שמשהו קורה. בטווח הזמן שחלף מאז ניתן היה לפנות את המסיבה, ליידע את הרבש"צים ולהוריד כוחות. "במקום זה, בדצמבר 22' באתר צה"ל הודיעו לכל עם ישראל, וכמובן גם לחמאס שיושב על האתר, שמה-1 עד ה-5 ליולי צה"ל בחופשה, כלומר שתאריכי החופשה של צה"ל מפורסמים באתר צה"ל, גלוי לכולם. זה לא הגיוני ומטורלל לחלוטין. אמנם רק אז הרצי הלוי מונה לרמטכ"ל, אבל לפני כן הוא סגן רמטכ"ל ויודע את כל זה".
סגל מלינה גם על כך שהרמטכ"ל הנוכחי מאפשר להרצי הלוי לעבור על תחקירי המלחמה, ולהערכתה הלוי גם מעלים חומרים ומשנה תחקירים. לשאלתנו אם לא נכון להוסיף להאשמות אלה שהן נאמרות כהערכה בלבד, מזכירה סגל את החקירות שבפניהן עמד תא"ל אורן סולומון שמונה על ידי הלוי לחקור את אירועי המלחמה, וביושרתו לא טייח ולא העלים חומרים כפי שכנראה קיווה הלוי, ובשל כך, היא אומרת, כמעט והכניסו אותו ל-15 שנות מאסר.
ממשיכה סגל ומספרת על גילויים נוספים שנחשפו בפניה ככל שנברה באירועים ויצרה פאזל לא מוכר של נתונים: "הבן של חנן, מפקד הימ"מ באותו זמן, נהרג בנובה. אבא שלו התקשר אליו בשמונה או רבע לשמונה בבוקר ואמר לו אל תעשו קפה באוהלים תברחו, יש מחבלים בכל האזור. כלומר שמפקד הימ"מ יודע שיש אירוע בנובה ושיש מחבלים בדרך לשם, אז הוא לא יודע לשלוח כוחות ימ"מ לנובה? יש לו טלפונים של כל העולם, אז הוא לא יודע להרים מסוקים או להקפיץ את כל הצבא לשם?".
"קרוב משפחה של מפקד חיל האוויר גר כאן באחד המושבים בדרום. הוא התקשר למפקד חיל האוויר בשש וחצי בבוקר ושאל אותו איפה הוא והתשובה הייתה שהוא בטיול בוקר... את זה אני יודעת משיחות אישיות", היא אומרת ומציינת כי מפקד חיל האוויר זומן להערכת מצב בארבע לפנות בוקר ובמקום להגיע שלח מישהו מטעמו.
"צריך להבין שמעלימים מאיתנו מידע", היא קובעת ומזכירה את צילומי המצלמות שצצו לפתע לפני כשבועיים לאחר תקופה ארוכה שבה נטען שלא קיימים צילומים שכאלה. עוד היא מספרת על האווירה אותה פגשו היא ובעלה ביום שישי שלפני השבעה באוקטובר כשהגיעו לאתר בו היו חיילי גולני ושיריון, ושם מצאו צבא בחופשה. איך, היא שואלת, מוציאים צבא לחופש בתאריך רגיש של 50 שנה למלחמת יום כיפור
איפה היה כל המידע מ-8200? איפה היה רונן בר באותו הלילה? למה הוא לא העיר את הצבא ואת הרבש"צים? מה הוא ידע שהולך לקרות? גם אם הוא חשב שהולכת להיות פשיטה על שני קיבוצים, אז 12 אנשי טקילה הם שיצילו מפשיטה ממוקדת? לא צריך להעיר את הרבש"צים של הקיבוצים? כשהחמאס מתרגל השתלטות על יישובים במופע לנגד עיני מפקדי הארגון ובכיריו. תוספת של עוד 400 חיילים הייתה משנה את התמונה כולה ומביאה להצלתם של רבים, היא אומרת ומזכירה את ההחלטה שקיבל בכיר בחיל הים שלא לשעות להרגעות ולהזיז כמה ספינות ובכך מנע פלישה של מאות מחבלים שתיכננו להגיע לאשדוד אשקלון ויבנה. "הוא הציל חצי ממדינת ישראל", אומרת סמדר ומזכירה כי הנוח'בות הגיעו עם מפות של בסיס חצרים כשהתכנית הייתה השתלטות על הבסיס ועל המטוסים שבו.
"איך זה שבמודיעין שלנו לא יושבים על רשתות הטלוויזיה? הרי הם מדברים בראיונות לטלוויזיה שלהם על מה שהם מתכננים לעשות לנו? איפה היה כל המידע מ-8200? איפה היה רונן בר באותו הלילה? למה הוא לא העיר את הצבא ואת הרבש"צים? מה הוא ידע שהולך לקרות? גם אם הוא חשב שהולכת להיות פשיטה על שני קיבוצים, אז 12 אנשי טקילה הם שיצילו מפשיטה ממוקדת? לא צריך להעיר את הרבש"צים של הקיבוצים?".
ובאשר להחלטה שלא להעיר את ראש הממשלה וליידע אותו במהלך הלילה על הצפוי להתרחש, אומרת סמדר סגל כי החשש היה שנתניהו יעשה בדיוק את מה שאמר שהוא מתכוון לעשות במקרה שכזה. "ראש הממשלה כבר אמר בעבר מה הם מתכננים לעשות. הוא ידע ולכן השקיע במכשול שיורד שישים מטר לתוך האדמה. הם חששו שהוא יחסל את סינוואר שאיתו הם רצו לעשות הסכם הודנה".
"אלו אנשים שנמצאים בקשר עם חו"ל. אשתו של רונן בר חברה של שירה מרגלית, גרושתו של חליווה, כולם מקושרים, גם עם אילן שילוח, חברים של אורני פטרושקה מ'עתיד כחול לבן' שמממן את אחים לנשק... מדובר בחונטה", היא אומרת ומזכירה את היות אביה של שקמה ברסלר פנסיונר של השב"כ שנמצא בקבוצות הווטסאפ של פורשי השב"כ ומתוך כך, היא סבורה, מגיע המידע על התכניות למהפכה, שלא יהיה צבא ולא יהיה מודיעין. "זה לא הגיע משום מקום. יש כאן חתרנות שהייתה מטופלת אם הם לא היו קשורים לרונן בר".
"אנחנו ברפובליקת בננות, אבל לא של הממשלה. יש לנו ממשלה ראויה", אומרת סגל הקובעת כי מתוך חברי הכנסת של הליכוד, לפחות עשרים ראויים בעיניה, מתוך מפלגותיהם של סמוטריץ' ובן גביר כולם ראויים בעיניה, במבחן העשייה.
ובהתייחס לשר בן גביר היא מרחיבה מעט: "הרבש"צים באזור שלנו הצביעו כולם בהתחלה לגנץ. הם לא אנשי ליכוד ולא אנשי ימין שהתעסקו בעתיד ההתנחלויות אלא במה שקורה בעזה, שלא יפלשו למושב שלהם ושתהיה תגובה לטילים. ברגע שגנץ לקח להם את הנשקים הם פנו לאנשים בליכוד שיחזירו להם את הנשקים ב-2020, ב-21' הייתה ממשלת השינוי וגנץ עדיין שר ביטחון שלא החזיר את הנשקים. לקראת הבחירות הגיעו לבן גביר וצביקה פוגל והם אלה שמצאו דרך להחזיר את הנשקים, לא דרך צבא אלא דרך המשמר הלאומי. לכן בן גביר התעקש לקבל את המשרד לביטחון לאומי, וכך הוא עמד במחויבות שלו להחזיר את הנשקים לכיתות הכוננות. בן גביר הקים 700 כיתות כוננות בכל הארץ. הנשק היה קיים אבל מי שעיכב את הקמת המשמר הלאומי הוא השמאל שטען שבן גביר רוצה להקים מיליציות. אם היו מקימים את המשמר הלאומי קודם לכן ומחזירים את הנשקים, המצב היה הרבה יותר טוב".
סגל מספרת על שיחות עם חברי כיתות כוננות שלא יצאו להילחם בבוקר השבעה באוקטובר רק משום שלא היו להם כלי נשק, וכעת הם חווים סיוטים בלילה "כי הם מרגישים שבגללם חברים שלהם נהרגו".
עד 2015 הייתי בשמאל והיום אני מרחמת עליהם. קשה מאוד להשתחרר משטיפת המוח שהם ואני עברנו. מקבלים מעטפת של שנאה לכל מי שהוא לא אתה
"דם הרבש"צים על ידיהם של כל מי שהאשים את בן גביר בהקמת מיליציות, ובשל כך עיכבו את הקמת המשמר הלאומי", אומרת סגל ומפנה אצבע מאשימה גם כלפי שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, על שלא נעתר לבקשת אנשי העוטף להחזיר את כלי הנשק לחברי כיתות הכוננות. עוד היא מאשימה את השמאל ומפגיני קפלן בתמיכה ובגיבוי שהעניקו לגלנט בלילה שאחרי ההודעה על פיטוריו. תמיכה זו, היא מזכירה, מגיעה למרות שלא מדובר באיש המחנה שלהם, ולהערכתה לו היה גלנט מוחלף היה מתמנה במקומו "שר ביטחון אחר שלא היה ישן על האף ולא משתף פעולה עם ראשי הצבא שדרשו להעביר עוד כסף לעזה ולאפשר לעוד פועלים מעזה לעבוד".
לקראת תום הדברים שאלנו את סמדר סגל על היחס לו היא זוכה מחבריה למושב ובכלל לעוטף והיא מספרת על מה שהיא מגדירה כ"חיים בריק". לדבריה למעט מספר הורים שכולים החשים כמותה היא לא פוגשת את אנשי המושב, לא מגיעה לאירועים, ועם זאת מעת לעת מזהים אותה בתל אביב ובמקומות נוספים בשל סרטוני הטיקטוק בהם היא מביעה את עמדותיה ומחזקים את ידיה.
"עד 2015 הייתי בשמאל והיום אני מרחמת עליהם. קשה מאוד להשתחרר משטיפת המוח שהם ואני עברנו. מקבלים מעטפת של שנאה לכל מי שהוא לא אתה. לא אהבתי דתיים וחרדים, חשבתי שכל הכסף בהתנחלויות, שצריך להקים מדינה פלשתינאית ושהחרדים לא עובדים. התעוררתי כשראיתי שאצלנו סוללים כבישים, בונים בתי ספר מוגנים ובתים, כל ישוב מקבל שלושה מיליון להשקעות, יש רכבות, אז מסתבר שלא כל הכסף בהתנחלויות. בנוסף גיליתי שמדינת ישראל מממנת כל סטודנט באוניברסיטה ב-24-35 אלף ₪ בשנה, גם אם הוא ערבי שלא התגייס או שמאלן שצועק בטיקטוק לעולם שאנחנו מדינת אפרטהייד. אז אם מישהו רוצה ללמוד תורה ומקבל הרבה פחות, מה אכפת לי? אני בעד שהחיילים שלנו יקבלו לימודים בחינם, ומסתבר שזה מה שקורה. החיילים לומדים לתואר ראשון בחינם", היא אומרת ומוסיפה עוד כמה אמירות מעודדות על מצבנו מול ההסכם האמריקאי-איראני שנחתם בהתאם לאינטרסים האמריקאים, אך אינו כובל את ידיה של ישראל מלפעול בלבנון ובעזה. "אנשים אומרים שאין ניצחון מוחלט וכו'... אבל ניצחנו ובכל יום אנחנו מנצחים עוד קצת ועוד קצת".