"אחרי הבחירות נבטל את כל החוקים האלה" הוא משפט שנאמר על ידי מי שאוחז בעקרונות של הרחבת מערך הלחימה ולוקח אחריות על ביטחון המדינה, אך סבור שאין צורך להשפיע על בלימת החקיקה הפוטרת עשרות אלפי צעירים חרדים מגיוס.
אולי הדבר המטריד ביותר הוא השלווה היחסית שבה מתקבלת הדהירה אל חוקי ההשתמטות.
תומכי הממשלה בונים על בג"ץ. מתנגדי הממשלה בונים על הבחירות. אלה בטוחים שהחוקים לא יעברו. אלה בטוחים שאפשר יהיה לבטל אותם. וכל צד בטוח שלא בוער. זו לא הבעיה.
אלא שההיסטוריה מלמדת שמרגע שפטורים, הטבות וזכויות מתקבעים במערכת החוק, ובעיקר בחוקי יסוד, קל להיכנס לבור, אך קשה עד בלתי אפשרי לצאת ממנו.
מלבד הקשיים הפוליטיים והמשפטיים הכרוכים בביטול חוקים, ובוודאי בביטול חוקי יסוד, יש כאן בעיה עמוקה יותר.
יש הבדל עצום בין לא לתת זכות מלכתחילה לבין לנסות לקחת אותה בחזרה לאחר שכבר ניתנה. לדוגמה: אף אחד לא מחייב אותך לתת לשכן העצבני שלך את הרכב במתנה. אבל אם כבר נתת לו את הרכב והוא התרגל אליו, ועכשיו החלטת שאתה רוצה אותו בחזרה מהסיבות הטובות ביותר, אז איך אומרים? שיהיה לך בהצלחה.
כך גם בפוליטיקה, ובוודאי ביחסים עם החברה החרדית. די להביט במה שקרה לפטור שנתן בן גוריון ל-400 אברכים, מתוך רצון וצורך לסייע בשיקום עולם הישיבות לאחר השואה. ראו מה עלה לנו ממנו.
ברגע שהמדינה מעניקה פטור, הטבה או מעמד מיוחד, ובוודאי כשהיא מעגנת אותם בחוק יסוד, הם מפסיקים להיתפס כהסדר זמני ומתחילים להיתפס כזכות מוקנית וכבסיס לזכויות נוספות.
מרגע שחוקי ההשתמטות יעברו, ומרגע שהמדינה תקבע שלימוד תורה שקול לשירות צבאי או תעניק מעמד חוקתי למסלול שאינו שירות, נקודת המוצא של הוויכוח הציבורי תשתנה.
ממחר כבר לא ידברו על פטור שניתן. ידברו על זכות שנלקחת בכוח.
ומי שחושב שאפשר יהיה פשוט לבטל בעתיד את החוקים הללו, מתעלם מכך שכל הסדר כזה יוצר ציפיות, אינטרסים, מוקדי כוח ומאבקים ציבוריים סביב שימורו.
אם נסתמך על ניסיון העבר, ניסיונות לבטל הטבות או פטורים שכבר ניתנו עלולים להוביל למחאות קשות, לכאוס ציבורי, להעמקת השסע בחברה הישראלית ואף לאלימות.
כך היה אפילו בחקיקת מיסוי כלים חד-פעמיים. מס אקולוגי נקודתי הפך בן רגע למלחמת דת. ובביטחון לא מדובר במס על קידוש המוגש בצלחות חד-פעמיות. מדובר בחוקים שממסדים השתמטות, מתגמלים אותה ומבקשים להעניק לה מעמד חוקתי.
כל בר דעת מבין שמדינה אינה יכולה לאורך זמן לקיים צבא חזק כאשר היא מעודדת חלקים הולכים וגדלים באוכלוסייה שלא להתגייס, ואף מעניקה לכך הכרה, מעמד והטבות.
חוקי ההשתמטות, על שמותיהם השונים, חוק הגיוס, חוק המעונות וחוק יסוד לימוד תורה, פוגעים ביכולתה של מדינת ישראל לגייס את כוח האדם הדרוש להגנתה דווקא בשנים שבהן צורכי הביטחון גדלים והולכים.
מרגע שהוחלט שבמקום לגייס לאחר ה-7.10 עוסקים בחוקי פטור, אנחנו במדרון. ולכן השאלה איננה מה נעשה אחרי הבחירות, אלא מה נעשה היום. האם יהיו בין תומכי הממשלה אנשים ישרים שיגידו לשליחיהם: עד כאן! אנחנו, ואתם כשליחינו, מחויבים לביטחונה של מדינת ישראל, ולכן אין שום מקום לדיון על השתמטות מגזרית, ולא יעלה על הדעת לקדם חקיקה שנוגדת את צורכי המדינה וערכיה? האם יימצאו מספיק אנשים שיעצרו את המהלך לפני שהנזק יהפוך לעובדה מוגמרת? הרבה יותר קל לעצור מכונית בראש המדרון מאשר לנסות לבלום אותה כשהיא כבר דוהרת אל התהום.
הכותבת היא ממובילות פורום שותפות לשירות