"ההסכם ההיסטורי הזה יביא שלום וביטחון לכל האזור. נשיאים רבים ניסו להשיג שלום עם איראן, וכולם נכשלו לפניי. מנהיגי האזור מצאו, לראשונה, נשיא המסוגל לסייע להם להשיג שלום אמיתי".
זה מה שצייץ בתחילת השבוע נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, כשבישר על ההסכם שהשיג עם איראן. בשבוע שעבר, אחרי שאיראן שיגרה טילים על ישראל, אמר טראמפ: "אני חושב שישראל הגיבה מספיק, הם לא צריכים להגיב עוד. נוכל להשיג שלום אחרי 3000 שנה".
ובאוזניים שלי הצטלצלו המילים שאמר טראמפ, בדיוק כמו הנאום של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין, עם שובו מוועידת מינכן עם היטלר ב-30 בספטמבר 1938, מול עדת תומכיו הצוהלים: "בראייתי, יישוב הבעיה הצ'כוסלובקית, אשר הושג זה עתה, הוא רק ההקדמה לפתרון גדול יותר אשר יביא שלום לאירופה כולה. הבוקר שוחחתי שוב עם הקנצלר הגרמני, הר היטלר, והנה ההסכם אשר נושא עליו את שמו כמו גם את שמי. חלקכם, אולי, כבר שמעתם על תוכנו, אבל ברצוני להקריא לכם זאת: '…אנו מתייחסים להסכם שנחתם אמש ולהסכם הימי האנגלו-גרמני כסמל לרצון של שני עמים לעולם לא להילחם שוב האחד כנגד השני'".
מאוחר יותר עמד צ'מברלין מחוץ למעון ראש הממשלה ברחוב דאונינג 10 בלונדון, קרא שוב מן ההסכם וסיכם: "חברי היקרים. בפעם השניה בהיסטוריה שלנו, ראש ממשלה בריטי שב מגרמניה בהביאו הסכם עם כבוד. אני מאמין שזהו שלום בדורנו. אנו מודים לכם מעומק ליבנו. שובו לביתכם ושתהיה לכם שינה ערבה".
עד כמה יש דימיון בין הסכם מינכן בין צ'מברלין והיטלר להסכם טראמפ-חמינאי? נסקור בקצרה את הסכם מינכן. הקורא הנבון מתבקש למצוא את ההיקש האקטואלי בעצמו.
איומים של היטלר, מאמצי פיוס של צ'מברלין
מאז עלה היטלר לשלטון בגרמניה בשנת 1933, נקטו בריטניה וצרפת מדיניות של פיוס כלפיו. הן התעלמו מההפרות הגסות של חוזה ורסאי, הסכם השלום שסיים את מלחמת העולם הראשונה, מהחימוש המסיבי מחדש כחלק מהפרת הסכמות אלו, ומפעולות צבאיות כמו הכניסה לחבל הריין וסיפוחה של אוסטריה.
בבריטניה היתה הערכה מוגזמת לעליונותה הצבאית של גרמניה - ומתוך כך נבעה גם אימתה מהגרמנים. ראש-הממשלה החדש בבריטניה, נוויל צ'מברליין, דגל במדיניות של שיתוף פעולה לקראת הסכם כולל עם גרמניה הנאצית, על בסיס של שינוי חוזה ורסאי בדרכי שלום. צ'מברלין עצמו השלים זה מכבר עם דרישתו של היטלר, להעביר מצ'כיה לגרמניה את חבל הסודטים, חבל ארץ צ'כי שרוב תושביו היו גרמנים. הוא באמת האמין שמהלך כזה ירגיע את היטלר מתאוות ההתפשטות שלו.
היטלר קלט בחושיו המחודדים שארצות המערב לא יילחמו, גם אם ימתח את חבל סבלנותם עד לסף קריעה. הבריטים והצרפתים היו להוטים לתת להיטלר את מבוקשו, והמעצמות החזקות בעולם של אותם ימים סירבו למעשה להילחם בעבור צ'כיה.
בפגישה הראשונה בין צ'מברלין האובססיבי להסכם שלום, ובין הרודן ששאף להשתלט על אירופה, סוכם עקרון הנסיגה הצ'כית. צ'מברלין חשש שאם לא יימסר חבל הסודטים לגרמניה תפרוץ מלחמה, וראה בסיפוק את תוצאות המאמץ הדיפלומטי. בהמשך הזמין את הצרפתים להצטרף ללחץ משותף על צ'כוסלובקיה, שתיכנע ותסכים לקריעת חבל הסודטים ממנה. התוכנית המשותפת האנגלית-הצרפתית שעובדה בלונדון והוגשה לצ'כים ב-19 בספטמבר 1938, דרשה מהם למסור לגרמניה את השטחים שיותר מ-50% מתושביהם גרמנים, "אחרת ישאו לבדם באחריות לתוצאות". זאת למרות שכולם הבינו את הסכנה הביטחונית לצ'כוסלובקיה: מסירת קו הביצורים שלה לגרמניה חשפה את צ'כוסלובקיה למתקפה גרמנית ונטלה ממנה באופן מוחלט את הגנתה.
ב-28 בספטמבר 1938 נתן היטלר אולטימטום אחרון לצ'כוסלובקיה, ובו איים שאם עד 2:00 בצהריים היא אינה מודיעה פומבית על הסכמתה לדרישותיה של גרמניה, גרמניה תתקוף את צ'כוסלובקיה. צ'כוסלובקיה מצידה דחתה את האולטימטום על הסף. המתח גאה. סכנת המלחמה היתה מוחשית. בשידור לאומה באותו יום אמר צ'מברלין, ש"נורא הדבר שהבריטים מתכוננים למלחמה בגלל ריב בארץ רחוקה בין עמים שעליהם אין הם יודעים דבר".
במשך כל שעות הבוקר התקיימה פעילות אינטנסיבית בברלין. שגרירי צרפת ובריטניה ביקשו מהיטלר שיימנע מלפתוח במלחמה, ויסכים לתוכניתו של צ'מברלין לכינון ועידת פיסגה בין ארבע המעצמות. בנוסף, העביר שגריר איטליה מסר להיטלר שמוסוליני מבקש שגרמניה לא תפתח במלחמה, ושהוא תומך בכינון הוועידה. היטלר 'נעתר לבקשת מוסוליני' כפי שפירסם. הבריטים והצרפתים לא היו מודעים לכך, שהכל היה משחק ובין שני המנהיגים הדיקטטורים שרר למעשה תיאום מלא.
אחרי נאומו של צ'מברלין פגש שגריר צ'כוסלובקיה בלונדון באותה עת, יאן מסריק, את צ'מברלין ושאל אותו אם צ'כוסלובקיה תוזמן לוועידה במינכן. צ'מברלין השיב בשלילה, תוך שהוא מסביר שהיטלר פשוט לא יסבול השתתפות נציגי צ'כוסלובקיה בוועידה. מסריק הגיב: "הקרבתם את ארצי, כאילו כדי להציל את השלום. שהאל ישמור את נשמותיכם".
המדינה שמודרה מהשיחות - זו שההסכם נגע לה ישירות
הדיונים הראשונים בוועידה התחילו בצהרי 29 בספטמבר 1938. מי לא היו שותפים לדיונים? הצ'כים, אלו שכל הדיון נסוב על חבלי ארצם. הם לא הורשו אפילו להיכנס לחדר הישיבות, שבו גורלה של ארצם היה על כף המאזניים ועל שולחן המפות של שותפי הוועידה. אחרי דיאלוגים ארוכים הוחלט שנציג צ'כוסלובקי יוזמן אומנם לוועידה, אך לא ישתתף בדיונים עצמם, אלא יישב בחדר צדדי, וכשיצטרכו יודיעו לו על ההתפתחויות. במילים אחרות: יודיעו לו מה הם החליטו. ד"ר וואויטך מאסטני, שגריר צ'כוסלובקיה בברלין, ושליח מיוחד של משרד החוץ הצ'כוסלובקי, הוברט מסריק, הוזמנו לשבת בחדר הצדדי. הצ'כים פנו בטלפון הפנימי לצ'מברליין ולראש ממשלת צרפת דאלאדיה בבקשה להצטרף לשיחות. שני ראשי הממשלות פנו מצדם להיטלר בלשון רפה ושאלו האם ירשה לצ'כים להצטרף. "אם הצ'כים יכנסו לחדר הישיבות אני קם ויוצא, שלא על מנת לחזור", אמר להם הפיהרר בפסקנות. השניים התקפלו. הנציגים הצ'כים המתינו חמש שעות תמימות בחדר הצדדי עד שהתקבלו ההחלטות שנגעו ישירות לארצם.
עוד לפני הכינוס, צ'מברלין לא נועד אפילו פעם אחת עם עמיתו הצרפתי לשם תיאום אסטרטגיה פוליטית משותפת שתהווה את עמדת ממשלותיהם בוועידה. לעומתו, היטלר הכין את עצמו היטב עם מוסוליני לוועידה.
בשעות הקטנות של ליל 29-30 בספטמבר 1938, חתמו הצדדים על הסכם מינכן, שקבע בין היתר שממשלת צ'כוסלובקיה אחראית למסירת הטריטוריות לגרמניה בצורה שקטה ובלא התנגדות מצד גורם כלשהו. היטלר זכה בביצורים החזקים ביותר באירופה, בתעשייה חזקה, במערכת תקשורת, במכרות פחם, באוצר הזהב הגדול של צ'כוסלובקיה ובערים מפותחות, והמערב איבד בעל-ברית עם חיל אוויר של 2000 מטוסים וצבא מעולה של 35 דיוויזיות מצויידות היטב וכמיליון וחצי חיילים.
כשתוכן ההסכם נמסר לנציגי צ'כוסלובקיה, הם ביקשו להבהיר שממשלתם לעולם לא תסכים להחלטות האלה, אבל שליחו המיוחד של צ'מברלין, וילסון, שמסר להם את פרטי ההסכם, אפילו לא שמע מה שיש להם להגיד והשאירם בחדר לבדם.
בשובו ממינכן נופף צ'מברלין בשדה התעופה בלונדון במסמך ההצהרה המשותפת לו ולהיטלר והכריז על 'שלום בזמננו'.
בבריטניה ובצרפת נשמו הכל לרווחה: סיוט המלחמה התפוגג. רק מעטים התנגדו להסכם. משבית השמחות העיקרי היה וינסטון צ'רצ'יל, שהזהיר עוד לפני הוועידה: "בריטניה יכלה לבחור בין חרפה למלחמה, היא בחרה בחרפה אך מן המלחמה לא תימלט".
ב-15 במרס 1939 חיסל היטלר סופית את צ'כוסלובקיה, ותוך כדי כך קרע לגזרים את הסכם מינכן שעליו חתם זה עתה עם צ'מברלין. כעת נחשפו כוונותיו האמיתיות של היטלר - מאוחר מדי. שנה אחר כך פרצה מלחמת העולם השניה.
(הטור המלא יתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח')