ראש ישיבת מרכז הרב, הרב יעקב שפירא, שיתף שורת סיפורים אישיים על הרב מרדכי אליהו זצ"ל. הסיפורים עסקו ברגישותו למצוות, בהנהגותיו האישיות ובהשפעתו על הציבור.
בפתח דבריו סיפר הרב שפירא כי הרב אליהו נהג לדבר על ילד המניח תפילין בפעם הראשונה. הרב שפירא אמר כי הרב הסביר שילד כזה מתרגש מאוד, אך לעיתים הציבור סביבו אינו מבטא את גודל המעמד. הוא קשר זאת לחוויה האישית של הרב אליהו, שהתייתם לפני גיל בר המצווה והרגיש כי הנחת התפילין הראשונה שלו עברה כמעט ללא התייחסות מיוחדת.
מתוך כך הקפיד הרב אליהו במשך כל חייו לחזק את חשיבות המעמד עבור ילדים אחרים. הרב שפירא סיפר כי נהג לומר שיש ליצור אווירה של שמחה סביב הנחת התפילין, כדי שהילד ירגיש שמדובר באירוע משמעותי ומיוחד.
בהמשך תיאר הרב שפירא את הקפדתו של הרב אליהו על תפילת ותיקין. הרב שפירא סיפר כי גם בתקופות שבהן היה חולה מאוד, המשיך להתפלל ותיקין ולא שינה ממנהגו, אפילו בתקופת חוליו הארוכה הקפיד על כך בעקביות ולא ויתר לעצמו.
סיפור נוסף שסיפר הרב שפירא עסק בנסיעה שתוכננה לחו"ל לצורך השתתפות בברית מילה. הרב אליהו בדק את זמני הטיסה והגיע למסקנה שלא יוכל להגיע משדה התעופה לבית הכנסת בזמן לתפילת ותיקין. כאשר נאמר לו שיוכלו להסיע אותו ישירות משדה התעופה לאירוע, הוא בחר לבטל את הנסיעה כולה ולא לוותר על תפילת ותיקין.
הרב שפירא הזכיר גם את בקיאותו של הרב אליהו בתחום הסת"ם. הוא סיפר כי לפני שכיהן כדיין עסק בכתיבת מזוזות, והייתה לו עין חדה במיוחד. הרב היה מזהה פרטים קטנים במזוזות, ספרי תורה ואתרוגים, ולעיתים אף היה מזהה אתרוג שכבר הובא לפניו בעבר.
באחד הסיפורים סיפר הרב שפירא כי נסע עם הרב אליהו במעלית במלון שבו התקיים אירוע גדול. במהלך הנסיעה הבחין כי הרב מסיר את משקפיו ומחליף אותם בזוג אחר. כששאל אותו לפשר הדבר, השיב כי מדובר במשקפיים בעלי מספר שונה, שנועדו לצמצם את טווח הראייה כאשר הוא נדרש לעבור במקום שבו מצויות נשים רבות.
הרב אמר כי המעשה הקטן הזה המחיש כיצד הרב אליהו לא שינה מדרכיו גם במצבים מורכבים. הוא הדגיש כי הרב הקפיד על הנהגותיו ללא פשרות, אך עשה זאת בפשטות וללא רצון להבליט את עצמו.
הרב שפירא סיפר גם על יחסו האישי של הרב אליהו לאנשים שפנו אליו. הוא אמר כי בנאומים בפני ציבור היה מדבר בנחת, וגם בשיחות פרטיות כמעט שלא הרים את קולו. הרב שפירא הזכיר מקרה שבו בני ביתו הופתעו לשמוע אותו מרים את קולו בשיחה, דבר שהיה חריג מאוד ביחס להתנהלותו הרגילה.
עוד סיפר הרב על זמינותו הרבה של הרב אליהו לציבור. אנשים ידעו כי גם בשעות מאוחרות מאוד ניתן לפנות אליו בעניינים שונים ולקבל מענה, מתוך תחושת אחריות עמוקה כלפי כל אדם שביקש את עזרתו.
לקראת סיום התייחס הרב שפירא לפעילותו של הרב אליהו בתחום התפילות הציבוריות. הוא סיפר כי כאשר התעורר צורך ציבורי הנוגע לעם ישראל או לארץ ישראל, היה הרב דוחף לקיום תפילות המוניות, לעיתים בכותל ולעיתים במקומות נוספים.
הרב סיפר כי הרב אליהו הקפיד שבתפילות הללו ישולבו גם תקיעות שופר וגם תקיעות חצוצרות. כמי שנכח בחלק מאותם מעמדים, תיאר הרב שפירא את החוויה כמרטיטה במיוחד וסיפר כי השילוב בין השופר לחצוצרות הותיר רושם עז על המשתתפים.
בסיום דבריו הדגיש הרב שפירא את אמונתו הגדולה של הרב אליהו בכוחה של תפילה. הרב שפירא סיפר כי הרב נהג לומר שיש להתפלל על כל דבר ולהאמין בכוחה של התפילה, וכי עודד אנשים לפנות לחכמים שיתפללו עבורם בעת צרה מתוך אמונה עמוקה בכוח התפילה לפעול ישועה.