מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן נשמע לא טוב, וההתבטאויות של טראמפ נוראיות. פתאום האיראנים אינם קיצונים. ירי על ישראל אינו נחשב אם אין נפגעים.
הסורים של ג'ולאני יעשו עבודה טובה יותר מול חיזבאללה, כלומר ישחטו אותם כפי שהם יודעים. פגיעה של מטוסי ישראל בדאחייה היא, מבחינתו, אכזריות נוראית. ואלו רק חלק מהשטויות שטראמפ מוציא בכל רגע נתון.
טראמפ הוכיח את עצמו כבלתי אמין. הוא ה"צ'יקן" במשא ומתן עם האיראנים, ואדם שלא יודה לעולם בחולשותיו ובכישלונותיו. במקום להתמודד עם כישלונותיו, הוא בוחר בנתניהו ובישראל כשעירים לעזאזל ומשליך עלינו את כל תסכוליו.
מדובר בנשיא ארה"ב, מנהיג המעצמה הגדולה בעולם וידידת ישראל, כנראה בערבון מוגבל ועד גבול מסוים. מזל שביקורו בישראל לא יצא אל הפועל, ולא הוענק לו פרס ישראל כזה או אחר.
עדיין מוקדם להספיד ולהגזים באכזבה העמוקה ממה שמסתמן כרגע כ"בגידה הגדולה". למרות זאת, נכון לא להיבהל. צריך להמתין ולראות מה יקרה ומה יהיה הנוסח המדויק של ההסכם.
חשוב בעיקר שלא להתחייב למסמך הזה. ישראל חייבת לשמור לעצמה את חופש הפעולה, בראש ובראשונה בלבנון, אך גם בעזה ובשאר החזיתות. גם מול איראן יש לשמור על הזכות לפעול, אם יתברר שההסכם אינו פותר את בעיית הגרעין, הטילים הבליסטיים והפעלת הטרור באמצעות שלוחיה, חיזבאללה, החות'ים ואחרים.
שמירה על חופש פעולה פירושה שגם אם יהיה צורך לפעול ללא הסכמת טראמפ, יש לעשות זאת לאחר יידוע ותיאום מינימלי הכרחי. במקביל, יש להבהיר לו היטב שישראל אינה הפרוקסי שלו אלא בת ברית. בעיקר כאשר הוא בוחר להעליב את נתניהו, לייחס לעצמו את "הצלת ישראל" ולהצטייר כמי שנוטש את בעלת בריתו. יש להתעמת עמו בנעימות ככל האפשר, אך גם בתקיפות.
חשוב לנסות להבין מה קרה לנו ומה קורה כעת. ייתכן שלא מדובר רק בטראמפ. ייתכן שזו דרכה של ארה"ב בכלל. למרות עוצמתה, היא אינה רוצה, ואולי גם אינה יודעת, להפעיל את מלוא כוחה, במיוחד במזרח התיכון. גם מול רוסיה, ועוד יותר מול סין, היא מגמגמת ומקרטעת.
טראמפ, בשל הגרנדיוזיות והנרקיסיזם של אישיותו, התיימר לפעול אחרת. הוא ביקש להשיג הישגים גדולים יותר מקודמיו, אובמה וביידן. בפועל, ההסכם הנוכחי בקושי עובר את רף ההסכם של אובמה, שאותו גינה מכל וכל. אם לא יתעשת, הוא עלול להידחק לשולי ההיסטוריה ואף להיזכר כנשיא שנכנע לאיראנים.
נתניהו וישראל צריכים לשמור על "פסון קולי" ככל האפשר. יש להימנע מהצהרות גרנדיוזיות ולהתעקש על האינטרסים שלנו. כרגע לבנון וחיזבאללה הם הזירה המרכזית.
דווקא מגדולי אויבינו, האיראנים, אפשר ללמוד שניתן למתוח את החבל ולעמוד על שלנו מול טראמפ. הוא הולך ומתגלה כנמר של נייר, כמעט כמו קארטר בשעתו, אובמה וביידן. ועדיין לא מאוחר עבורו להתעשת ולתקן את מה שהתקלקל במסמך הנוכחי, אולי לאחר המונדיאל ובחירות נובמבר.
ישראל ניצבת כעת בפני מבחן חשוב ומבורך של עצמאות מרבית מול תלות ושעבוד לגויים. ייתכן שדווקא מן הרע והעוקץ יתגלה הטוב והדבש. זהו גם מבחן גדול לאחדות וללכידות הפנימית. בשעה קשה זו יש להניח בצד את המחלוקות הפנימיות הפחות חשובות, ולטפל בהן במועד מאוחר יותר.