1. בואו ונחזיק טובה לעסקונה החרדית בכנסת, שאלמלא היא, לא היינו מבינים לאלו תהומות אפלים הידרדרה צביעותה של העסקונה, ששיכנעה את ח"כי הקואליציה, ובמיוחד הפתאים שבהם, שיש צורך בחקיקת 'חוק יסוד: לימוד התורה', והפכה את סוגיית לימוד התורה לסוג של ציפור הנפש של הקואליציה; ואנחנו לתומנו חשבנו שבמקום 'חוק יסוד לימוד התורה' יש לחוקק את חוק יסוד אחר - 'חוק יסוד: קיום התורה'.
כי מה לי לימוד התורה, ללא קיומה? והרי התורה ניתנה לעם ישראל על מנת לקיימה" לשמור ולעשות ולקיים"! אילו היו הח"כים החרדיים נאמנים לחרדיותם, הם מן הסתם היו מאחדים את הכנסת כולה סביב חוק שיכלול שלושה סעיפים עיקריים(במקום השניים הראשונים משהם לליבת החוק): "א. לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי.
"ב. מדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה, המדינה תכיר מי שקיבלו על עצמם להתמסר לתלמוד תורה לתקופה ארוכה, ככאלה המשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי. (וזכויותיהם מקופת הממלכה, יושוו לאלה של חיילי צה"ל).
2. וזה הסעיף הנוסף המתבקש, שהעסקונה לא טרחה לכלול בחוק היסוד לימוד תורה:
ג. "והואיל ותורתנו תורת חיים היא, יחול החוק 'רק' על אלה שלומדים את התורה ומקיימים מצוותיה: השתתפותם במלחמת מצווה להצלת עם ישראל ברוח נזיפתו הקשה השל משה רבינו בשבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה ("הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה? וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'?"), וברוח הקללה הנמרצת שהטיחה דבורה הנביאה במשתמטים מהמלחמה ("אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה' אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים"), וכפי שנפסק להלכה (משנה סוטה ח' ז'): "בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה, הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ", וברוח מצוות "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'" וברוח מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'"; וברוח מצוות ירושת וישיבת הארץ ("וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ"); וברוח מצוות הצלת נפשות ישראל, (שעליה נאמר שהיא שקולה כנגד כל המצוות); וברוח מצוות 'נושא בעול חברו" (משנה אבות ו' ו'), שהיא אחת מן המידות שהתורה נקנית בהם היא, וכבר הירבו בעלי המוסר לעסוק בה וקשרו אותה בדמותו של משה רבינו.
וידוע הסיפור שכל נפש יהודי, הומיה לשמעו: מעשה ברבי הירש פאלי זצ"ל, שהיה משגיח רוחני בישיבת מיר, שהשתתף בעצרת תפילה ואמירת תהילים להצלת 105 היהודים שנחטפו לאנטבה, לפני 50 שנה, בקיץ 1976, והוא זה שהתכבד בקריאת פסוקי התהילים לשם אמירתם בציבור פסוק פסוק - ובעיצומו של המעמד המרגש השתתק הרב פאלי ונחנק מבכי וגעה בבכי מר, ברוח מצוות 'נושא בעול עם חבריו'. באירוע הבכיה המרטיט טל חלק הרב מרדכי נויגרשל, באותה עת תלמיד ישיבת חברון,שנזכר השבוע :"היה זה לימוד לכל בני הישיבה מהו 'נושא בעול עם הציבור'".
ומהי איפוא תכלית הלימוד? חז"ל לימדונו: "וכל מי שעוסק בתלמוד תורה, הרי זה מתעלה".
3. דווקא את סעיף ג' הנ"ל הרלוונטי כל כך לרוח החוק, משום שהוא נוסך בו תוכן תורני ומוסרי, העדיפה העסקונה להשמיט מן הנוסח הבסיסי של החוק ונמנעה מלהשקיע מאמצים במסע הלחצים והאיומים להעברת החוק והכנסתו לספר החוקים, וכך נמצאנו למדים שהעסקונה מייחסת ערך חשוב לעניין של לימוד התורה, ומניחה בצד את הערך היותר חשוב של קיום מעשי של המצוות. בניגוד לדברי המשנה(אבות ב' ד') "הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת ללמד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת".
רומוסיף רבי צדוק באותה משנה:"ַאל תַּעֲשֵׂם [דברי תורה] עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם".
4. וכבר הזהיר והתריע וצווח מורנו הרמב"ם (כלפי ההשקופע של העסקונה): "כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה - הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת. (הרמב"ם, 'מִשְׁנֵה תּוֹרָה סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג')".
5. ראויים היו דברי הפז הללו של הרמב"ם להיכתב באותיות של זהב בתוך חוק יסוד לימוד תורה, כדי לצקת בתוכו תוכן ממשי, ומאזן; שהרי חז"ל לימדונו שלימוד התורה נועד על ידי בורא עולם ללימוד התורה נועד לעצב את האדם, לחבר אותו לרצון ה', ולהסליל אותו לחיים של מעשים טובים, של תיקון המידות ושלקיום מצווֹת מתוך הבנה פנימית; להוביל את האדם להערצה ולהוקרת החברה בתוכה הוא חי; ולא למי שנתפס בציבור כחוסם כבישים שבגללם נתקעים רבבות ישראלים בפקקים, ובמעשיו מעורר כלפי עצמו תיעוב ושנאה; בניגוד להערכה שלה זוכה אדם שהתנהגותו מופלאה: "אשרי אביו שלימדו תורה… ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו". לאמור, תכלית לימוד התורה לפי חז"ל, מתבטאת בכך שמעשיו של אדם מוערכים בפי הבריות, וכך אותו אדם מקדש שם שמים ברבים.
5. למרבה הצער החוק שסחטה העסקונה מנתניהו, שיודע כי חקיקתו עלולה להזיק לליכוד, נחשב למהלך פוליטי ציני שמרבה חילול השם במקומותינו, כפי שפסק הרב יעקב מדן מראשי ישיבת אלוון שבות: "אינני זוכר בתולדות המדינה חוק גדוש בחילול השם ובביזוי התורה ובסילופה יותר מחוק זה. על כל ח"כ שומר תורה המייצג בוחרים שומרי תורה, להתנגד לו מכל וכל. לא רק להימנע מתמיכה בו, אלא גם להתנגד לחוק שמסלף את התורה בעוצמה כה גדולה".
והסיבות לכך מנויות בעמוד זה לעיל.