אחד הכללים הבסיסיים בעולם השיווק הוא שבסוף כל מסר צריכה להופיע קריאה לפעולה.
אפשר לספר סיפור מרגש, להציג נתונים משכנעים או לבנות מותג מעורר השראה - אבל אם בסוף לא ברור מה האדם אמור לעשות עכשיו, המסר לא השלים את תפקידו. לכן מודעות מסתיימות ב"הירשמו", דפי אינטרנט ב"לחצו כאן", וקמפיינים ב"הצטרפו אלינו". מסר טוב לא מסתפק בלגרום לאדם לחשוב, הוא מבקש ממנו לפעול. באופן מפתיע, גם ספר תהלים מסתיים בדיוק כך.
החטיבה האחרונה (קמ"ו-ק"נ) בספר תהלים עושה בדיוק את אותו דבר. המזמורים שחותמים את הספר מוכרים לנו מתפילת שחרית בשם: "פסוקי דזמרא". למרות שבהרבה מזמורים לא ברור שיש קשר בין מזמור למזמור, במקרה הזה לכל המזמורים יש מבנה זהה: הם נפתחים בהללויה ונחתמים בהללויה והם בבירור חלק מחטיבה שלימה עם רעיון ומסר מתפתח. הרב משה ליכטנשטיין מצביע על שני סוגי מזמורים לאורך החטיבה. שני המזמורים הראשונים, מזמור קמ"ו ומזמור קמ"ז, עוסקים בתוכן שעליו אנחנו משבחים את ה'. מזמור קמ"ו שם דגש על החסד שה' עושה עם היחיד: "הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת ה' ... עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים" (קמ"ו, א, ז), בעוד מזמור קמ"ז משבח את ה' על מה שהוא עושה לעם ישראל בממד הלאומי: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס... מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל" (קמ"ז, ב, יט).
לצידם, ישנם גם מזמורים שלא מתארים את תוכן השבח, אלא עוסקים בשאלה מי אמור לשבח ואיך הוא אמור לשבח. מזמור קמ"ח מחולק לשני חלקים על פי הקבוצות שאמורות לשבח את ה'. אלו שאמורים להלל מן השמיים: "הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים" (קמ"ח, א), ואלו שאמורים להלל מן הארץ: "הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ" (קמ"ח, ז). גם מזמור קמ"ט מדבר על האופן הנכון לשבח את ה': "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ" (קמ"ט, א), ומזמור ק"נ חותם את ספר תהלים בסימפוניה מרגשת של כלי הנגינה השונים שיכולים לשמש כדי להלל את ה' (ק"נ, ג-ה), עד הקביעה שחותמת את ספר תהלים בכך שכל החיים כולם יהללו את שם ה': "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ הַלְלוּ יָהּ" (ק"נ, ו).
המשמעות של מזמורים שאומרים בפירוש על מה ראוי לשבח את ה' מובנת לנו, אבל מה המשמעות של מזמורים שלא משבחים את ה', אלא רק אומרים איך לשבח ומי צריך לשבח? התשובה מגיעה מתוך ההקשר שחז"ל שמו להם בתפילה. פסוקי דזמרא הם לא סוף התהליך - הם המבוא לתפילה עצמה. אחרי פסוקי דזמרא מגיע השבח לה' בברכת יוצר אור, על כך שברא את העולם, ובברכת אהבת עולם, על כך שהוא אוהב את עם ישראל ועל התורה שנתן לנו. ואחרי קריאת שמע וברכותיה אנחנו נעמדים לתפילה, למפגש עם הקב"ה.
פסוקי דזמרא הם ההזמנה לתפילה, הם קובעים שכל יהודי, לא משנה באיזה מצב ואיפה הוא נמצא, יכול לגשת ולעמוד לפני בורא העולם. הם קובעים שכל יהודי נדרש לעמוד לפני בורא עולם, לשבח אותו, לבקש ממנו ולהתפלל לפניו.
גם בהקשר המקורי בתנ"ך נראה שזהו אותו סיפור. סוף ספר תהלים איננו רק סיכום של כל מה שנאמר לפניו, אלא הקריאה לפעולה של הספר כולו. אחרי מאה וחמישים מזמורים של שבח, הודאה, בקשה וזעקה, באים המזמורים האחרונים ואומרים לנו שהעולם כולו צריך לשבח את הקב"ה. הם מתארים את השבח, אבל בעיקר מזמינים אותנו להצטרף אליו. ספר תהלים מסתיים בכך שהוא משאיר מקום פתוח לקורא להוסיף את המזמור האישי שלו, את השבח האישי שלו ואת התפילה האישית שלו. אחרי מאה וחמישים מזמורים, ספר תהלים מוסר את רשות הדיבור לקורא ושואל: מה המזמור שלך?
הטור מתפרסם במסגרת מיזם 'שניים ליום' שבו לומדים שני פרקי נ"ך ביום ומסיימים ביחד את התנ"ך בשנה. לחצו כאן כדי להצטרף לקבוצות הואטסאפ של המיזם. השבוע לומדים מתהלים ק"מ עד משלי ג.