"חברים יקרים, קציני צה"ל באו להודיע לנו הלילה את הבשורה המרה מכל", כתב הבוקר חיים חבשוש, תושב אדם שבבנימין.
"נווה, הבן המתוק והיקר שלנו, נהרג הלילה בלבנון", כתב, ואז הוסיף: "נשמח מאוד לראות את כולם ממשיכים לצאת לטיולים ולנסות להמשיך בשגרה ככל שניתן. על זה נווה שלנו נהרג. על מנת שנמשיך לחיות בארץ הזאת, בבטחה, בשמחה וברוגע".
דרישת החיים הזו של חיים חבשוש מלווה אותי מהבוקר. היא מהדהדת את שלל מפעלי החיים שעליהם אני מופקדת, ובהם ביקרתי אתמול. כולם מביאים איתם את אותם חיים שלמענם נפל נווה הי"ד. אלה החיים מלאי הרוח הגדולה, שמכוחם גם יצאו הוא וחבריו למלחמה.
אלה החיים, השגרה והרוגע, שמביאות איתן בנות השירות הלאומי לכל מקום שבו הן משרתות. השבוע קיימנו את שבוע ההצדעה לשירות הלאומי. זו השנה הרביעית שאני זוכה להוביל את המפעל הנפלא הזה, ושוב הלב מתמלא גאווה והצדעה פנימית אמיתית לבנות המדהימות הללו. הן סועדות קשישים, מטפלות בילדים חסרי עורף משפחתי, בבעלי מוגבלויות, בחולים, במשפחות שכולות ובפצועי המלחמה. הן מחזיקות את העבודה החקלאית ביישובי גבול הצפון גם תחת אש. הן תומכות במשפחות המילואים, מגיעות לשטחי הכינוס של החיילים כדי להתאים להם משקפיים, כן, יש דבר כזה, ועושות את כל זאת ברגישות, באהבה, באחריות ובהתמדה. הן מביאות אור ושמחה, חוסן, וכן, גם את אותה שגרת חיים שחיים חבשוש, האב השכול, מדגיש לנו את חשיבותה.
אלה החיים שמביאים איתם גם אנשי הגרעינים המשימתיים, בכל מקום ובכל אתר, מכל המגזרים ומכל חלקי העם. אלה אנשים שהחליטו לצאת מעצמם, לחיות חיי שליחות ולהקדיש גם את היומיום שלהם לחיזוק הקהילה והחברה. הם מחברים את סביבתם לרוח גדולה, לערכים ולעשייה חברתית. "מעצמה גרעינית", אני קוראת למפעל הנפלא הזה, רב המעש וההשפעה, שנפלה בחלקי הזכות לתמוך בו ולחזק אותו.
אתמול חגגנו בלוד 30 שנה ל"לודאים", הגרעין של לוד, שמאז כבר הכפיל וריבע את עצמו. זהו גרעין שלקח על עצמו מראשית הדרך משימה קשה, כמעט בלתי אפשרית, והצליח מעל ומעבר למצופה. תרומתו לצמיחתה של העיר לוד אדירה. הייתה לו גם תרומה משמעותית ליכולתה להתמודד בהצלחה עם הפרעות שפקדו אותה לפני חמש שנים, ועם המציאות המאתגרת של עיר מעורבת גם בשגרה. בלוד, כמו בערים רבות ברחבי הארץ, הגרעינים בונים שגרה ברוכה. הם בונים חיים.
אלה גם החיים החלוציים של כפרי הסטודנטים וגרעיני השינשינים של "קדמה", שחגגה אתמול עשור להקמתה. זהו ארגון מופלא שכל כולו הובלת צעירים להתיישבות בגבולות ובפריפריה. הארגון הוקם בידי צעירים שביקשו להחזיר את הרלוונטיות לערך ההתיישבות הציונית גם בימינו, והצליח בכך מעל ומעבר למשוער.
זהו ארגון שחותר להגיע למקומות הקשים ביותר. הצעירים שלו אינם נשברים גם במצבים המאתגרים ביותר. להפך, הם מחזקים את כל הסובבים אותם, בין היתר בזכות ההחלטה לשלב בעשייה ההתיישבותית גם לימודי מדרשה וזהות יהודית. החיבורים המיוחדים ש"קדמה" מצליחה לייצר, בין הצעירים לאדמה ולחקלאות, בינם לבין המבוגרים והקשישים ביישובי הספר, ובינם לבין הזהות היהודית שלהם, הם בשורה של ממש לחברה בישראל.
"חיים על הקצה", קראה תירא, אל, מייסדת "קדמה", לספר שהוציאה זה עתה, המתעד את הקהילות שהקימה. אני מאושרת על חלקי במפעל המבורך הזה, שמביא איתו כל כך הרבה חיים.
ואלה גם החיים שמביא איתו ארגון "זהות", על שלל ארגוני הבת שלו. הוא מביא חוויה של חיים יהודיים וזהות יהודית לכל כך הרבה מוסדות חינוך לא דתיים ברחבי הארץ. זו השנה הרביעית שאני זוכה להיות שותפה לעשייה המבורכת של "זהות". לאורך כל התקופה אני מתפעלת מהמקוריות, מהיצירתיות ומהרלוונטיות שהם מביאים איתם, מהחיבורים המיוחדים שהם יוצרים, מחוויות החיים המרגשות שהם מעניקים לתלמידים ולחניכים, ומהרוח הגדולה שהם מצליחים לייצר בכל מקום ובכל קבוצה שאליה הם מגיעים. גם ב"זהות", מתוך השגרה ובתוכה, מייצרים חיים, חיים מלאי זהות ומשמעות. אלה החיים שמכוחם יש לנו יכולת להילחם וגם לנצח.
"ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון, וישב העם בקדש, ותמות שם מרים, ותיקבר שם, ולא היה מים לעדה..." "מכאן", אומר רש"י, "שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים".
כמה אני אוהבת את דברי רש"י הקצרים הללו, שמלמדים אותנו כל כך הרבה. במשך ארבעים שנה שותים בני ישראל מים במדבר, ורק עם הסתלקותה של מרים מתברר שזו הייתה הבאר שלה, בארה של מרים. ארבעים שנה של מים חיים, שבלעדיהם אי אפשר להמשיך בדרך, ובוודאי לא להגיע אל היעד. שום פסוק בתורה אינו מספר לנו על כך, אבל עכשיו הכול ברור. המסע כולו היה מכוחה של מרים ובזכותה.
כמה תודות אנו חבים לכל אותם בני דמותה של מרים. בזכותם, בזכות השליחות היומיומית והשקטה שלהם, שליחות של שגרה, ללא כותרות וללא זרקורים, יש לנו באר מים חיים. חברי הגרעינים, בנות השירות הלאומי, הצעירים של "קדמה" ומפיצי הזהות היהודית, איזו זכות עצומה יש לכם. כמה רוח וכוח אתם מעניקים לעם ישראל בשגרת חייו המאתגרת. כמה חשוב להמשיך את העשייה השגרתית והברוכה שלכם. אני מודה על הזכות שניתנה לי להיות שותפה לדרך הזו.
לחיים חבשוש, אב גיבור לבן גיבור, ומורה דרך חדש שקם לנו ברגע קשה כל כך, אני מבקשת לומר תודה. תודה על המשפטים הקצרים והחשובים שכתבת. אני מבטיחה לך שכשם שנמשיך להילחם למען ביטחוננו בלבנון ובכל שאר זירות המלחמה, כך נמשיך גם בשגרת חיים מלאה משמעות ורוח גדולה, גם מכוחך.