סוגיית שילובן של לוחמות ביחידות השריון המתמרן מעוררת בשנים האחרונות דיון ציבורי נרחב סביב שאלות של מבצעיות, שוויון, לכידות חברתית והיבטים דתיים.
אולם לטענת שמעון שטרק, בוחן טנקים לשעבר ובעל ניסיון מקצועי רב בחיל השריון, דווקא ההשלכות הבריאותיות של השירות כמעט ואינן זוכות להתייחסות.
לדבריו, עיון בפרסומים על הדיונים שנערכו בנושא בלשכת הרמטכ"ל מלמד כי השתתפו בהם קצינים וקצינות בכירים ממגוון תחומים, אך לא קצין הרפואה הראשי או נציג מטעמו. "האדם הכי חשוב שהיה צריך להיות שם", הוא אומר.
"הנושא הבריאותי לא עלה", הוא אומר בשיחה עם ערוץ 7. "הנושא החשוב ביותר שצריך להתמקד בו הוא המשקלים שהבנות הללו צריכות להרים. בכל טנק יש קרוב לחמישים פגזים. כל פגז שוקל 20-25 קילו, הן צריכות להוציא ולהכניס את הפגזים, כלומר מאה פגזים. להוריד יותר קל, אבל להכניס את הפגזים זה יותר קשה כי צריך להרים אותם מלמטה למעלה. להערכתי חיילת תתמוטט אחרי כמה פגזים ושלושה אנשי צוות מטנק אחר יצטרכו להגיע כדי לעזור להם להעלות את הפגזים הללו".
שטרק מתמקד בדבריו בהשלכות הבריאותיות של הרמת הפגזים והציוד הכבד על הלוחמות ולא עוסק בשאלה המבצעית של הכנסת פגז לתותח במהירות מירבית כפי שנדרש מצוות טנק יעיל ואפקטיבי מבצעית. מהירות הכנסת הפגז קריטית בתנאי לוחמה והכנסה איטית עשויה להפוך למסוכנת ואת הטנק לפחות אפקטיבי, אך כאמור, שטרק אינו מתמקד בסוגיה זו.
"אני מדבר על זה שכדי לעשות תיקון כלשהו בטנק צריך להוציא את הפגזים החוצה. כל ריתוך בטנק מחייב הוצאה של הפגזים כי הריתוך גורם לקשת חשמלית והפגז מופעל על ידי מכה חשמלית. לכן צריך להוציא את הפגזים האלה בגלל כל דבר הכי קטן. זה לא קל, אבל אלו לא רק הפגזים. ישנם גם ארגזי תחמושת כבדים של מקלעים, גם להרים את המקלעים זה משקלים כבדים, יש פריסת זחל כשטנק נוסע בבוץ או בחול וכדי להרים זחל כזה, להניף פטיש חמש קילו כדי לדפוק את הפינים פנימה, ואני לא רוצה לחשוב איפה תהיה בחורה כזו אחרי שלוש שנים. זו בעיה רצינית מאוד ולא לוקחים את זה בחשבון, ואני עדיין לא מתייחס לשאלת הנוכחות של בחורה עם חיילים בנים. גם זו בעיה אמיתית מאוד קשה".
לשאלתנו מדוע באמת הנושא לא מדובר וקצין רפואה ראשי אינו מוזמן להציג את החשש הבריאותי הזה בפני הרמטכ"ל, הוא משיב כי "זה הכול פוליטיקה. קציני השריון הבכירים היחידים בכל המטה הם הרמטכ"ל האלוף לוטן והרמטכ"ל יודע הכול אבל יש עליו לחצים כמו שיש על יחידות כמו סיירת מטכ"ל להכניס לוחמת".
ובחזרה לסוגיה הבריאותית. הוא מזכיר כי "כשמעלים טנק על מוביל מעזה ללבנון, הוא לא יכול לנסוע עם הפגזים בתוכו. צריך להוריד אותם וכשהוא מגיע ללבנון או לרמת הגולן שוב צריך להכניס אותם, וזה שוב משקלים. מי עושה את זה? אנשי הצוות".
בהמשך הוא מספר כי בקבוצת הווטסאפ של בוגרי הגדוד שלו, גדוד 52, הוא מעלה את הסוגיה ומבקש תשובות, אבל נענה רק בהסכמה של מי שלחמו בטנקים במשך עשרות שנים. "כתבתי להם והם מצדיקים אותי", הוא אומר ומעלה סוגיה נוספת: "מה יקרה אחרי שנתיים שלוש? מי יעשה מילואים? הן יתחתנו וילדו ילדים ומי יילך במקומן למילואים?".
שטרק משוכנע שהרמת משקלים כבדים כל כך יפגעו גם ביכולת הילודה של הלוחמות. "אני לא מבין איפה האימהות שלהן?". עוד הוא שואל איך קורה שאין מי שיוצא להפגנות על כך, "זה מעציב מאוד אבל לא יוצאים כבר להפגנות". בנוסף הוא תוהה היכן קציני העבר של חיל השיריון ומדוע הם לא מדברים על כך. "אולי זה לא מעניין אותם. מה שמעניין היום זה רק נהנתנות".