לפני כשנה וחצי, מתישהו כשהמלחמה בעזה עוד הייתה בשיאה, קיבל אחד מראשי המכינות הקדם צבאיות המוכרות, שיחת טלפון מיוחדת.
על הקו הייתה הנספחת הצבאית של אחת ממדינות אירופה הגדולות ביותר. היא רוצה להיפגש.
הפגישה, בתמצית, עסקה בשאלה - מניין לנו הכוח? אירופה כולה, הסבירה הנספחת, חרדה מפני מלחמה גדולה עם רוסיה של פוטין, ועסוקה כבר מספר שנים במרוץ חימוש כנגד השעון. אלא שחימוש לבדו, כך מתברר, איננו מספיק. בעיית הבעיות איתה מתמודדים הצבאות השונים, גם הצבא הרוסי, הינה בכלל בעיה של כוח אדם, או יותר נכון הנכונות של אותו כוח אדם לאבד את זמנו במלחמה ארוכה ואולי אף לאבד את חייו. אתם, אמרה הנספחת, נמצאים כבר למעלה משנה וחצי במלחמה קשה במספר חזיתות, סופגים אבדות רבות, אלפי פצועים, ונדרשים לוויתורים מפליגים בכל הקשור לקריירות המקצועיות של אנשי המילואים והיכולת שלהם לנהל חיי משפחה נורמטיביים.
אז מניין לכם הכוח?
אותה נספחת צבאית הגיעה לאותו ראש מכינה פשוט כי מישהו מהצבא שלח אותה. אמר לה, שאם היא מחפשת להבין את סוד הקסם של המוטיבציה חסרת הפשר וההיגיון, את הנכונות לוותר על נוחות, נורמליות ואולי אף על כל החיים, כדאי לה לנסות למצוא את הפתרון בחינוך, ואין מקום טוב יותר מאשר המכינות הקדם צבאיות.
לתשובתו של אותו ראש מכינה עוד אחזור בהזדמנות אחרת, אבל תשומת הלב והפניית הזרקור של אותה נספחת צבאי לעובדה הבאמת מדהימה ולא רגילה הנוגעת לאורך המלחמה בתוכה אנו עדיין נמצאים, כבר היא חשובה.
בתחילת המלחמה, ולצערי קשה לי להפנות אתכם למקור מדויק, פורסמה ידיעה חדשותית שנגעה לחשיבה האסטרטגית שהביאה את ראשי החמאס להכריע בעד יציאה למתקפה הרצחנית. החמאס, כך פורסם, לקח בחשבון שהתגובה הישראלית למתקפה שלו תהיה לא פרופורציונלית ביחס לכל התגובות אותם הוא ספג עד אז. הם העריכו שכבר בימים הראשונים למלחמה יהיו בעזה עשרות אלפי הרוגים מהפצצות חסרות הבחנה של מטוסי חיל האוויר שלנו. עוד הם לקחו בחשבון, שהמודיעין הישראלי מהר מאוד יעלה על עקבותיהם של ראשי הארגון, ויחסל את כולם אחד אחרי השני תוך זמן קצר.
ובכל זאת, על אף תמונת המצב החמורה שהם עצמם שרטטו, הם בחרו לצאת למתקפה. מדוע? כיוון שדבר אחד היה להם ברור: ישראל לא תוכל להמשיך במלחמה לאורך זמן. היה ברור להם שהתמונות של עשרות אלפי האזרחים ההרוגים בעזה, יעשו את העבודה, ותוך זמן קצר מדינות העולם יחלו ללחוץ על ישראל לחדול מההפצצות. היה ברור להם, שמחיר ההרוגים והפצועים שישראל תשלם על ההחלטה להיכנס לתוך הרצועה בתמרון קרקעי, יהיה כזה שהחברה הישראלית לא תעמוד בו, ומהר מאוד יחלו בקיעים בתחושה של צדקת הדרך, תחילה בתקשורת ובשמאל והלאה למרכז ולימין; בקיעים שיכריחו את הממשלה לחשב מסלול מחדש ולהורות על הפסקת הלחימה ומעבר למשא ומתן והסכמים.
ומעל הכול, ואת זה אני כבר לא בטוח שקראתי באותה ידיעה או באחת אחרת, היה ברור להם שמדינות מודרניות לא יכולות לחיות בצילן של מלחמות ארוכות וקשות, כיוון שהן סותרות את כל הנחות המוצא של היחסים בין האזרח ובין המדינה המודרנית בה הוא חי: המדינה צריכה לספק לי שקט וביטחון לחיות את חיי במקסימום הנוחות האפשרי.
יוצא, שהחידוש הגדול והניצחון הגדול שלנו במלחמה אותה אנו מקיימים כבר קרוב לשלוש שנים, אינו ביכולת הפעלת הכוח שלנו, גם לא ביכולות המודיעיניות שלנו, שבאמת עולות על כל דמיון, ואפילו לא בארסנל כלי הנשק, ההתקפיים וההגנתיים כאחד, שיש ברשותנו. החידוש הגדול והניצחון הגדול הוא בעצם החוסן המנטלי ועזות הנפש של החברה הישראלית לחרוק שיניים ולהמשיך לסחוב את המלחמה הזו יום ועוד יום מבלי להישבר ולחתור להסכמים שישימו לה סוף.
אם ישנו דבר ששבר את החמאס והביא אותו לחתום על הסכם בו הוא מוותר בבת אחת על כל קלפי המיקוח שלו, מבלי שהוא מקבל איזשהו ביטוח להמשך קיומו, זה הדבר - הנכונות של החברה בישראל לסחוב על כתפיה את המערכה הארוכה מבלי לחפש איזשהו נתיב מילוט מהיר בו ניתן יהיה להיחלץ ממנה.
המלחמה הזו חשפה אמת שהייתה קצת נסתרת במשך שנים, היא חשפה את "המבדיל בין ישראל לעמים" המערביים, היא חשפה שאנחנו לא לגמרי חלק מהם, לפחות לא בכל הקשור לנושאים קיומיים. אצלנו, לא רק חיי הנוחות והרווחה הכלכלית הם אלו שמכתיבים את סדר היום, אצלנו ישנה נכונות לעמוד במערכה ארוכה וקשה, מערכה שפוגעת בכל השלווה שהאומות המודרניות חותרות אליה, כשזה נדרש.
מהבחינה הזו, עוצמתה של מדינת ישראל מתגלה במלחמה הזו עוד פי כמה ממה שהיא התגלתה במלחמת ששת הימים, מהבחינה הזו 'מבצע הביפרים' וחיסול נסראללה יחד, עם כל התחכום ותחושת ה'וואו' שיש בהם, אינם אלא אפיזודה משנית ביחס לאירוע המרכזי באמת, שהוא היכולת להחזיק מעמד במלחמה ארוכה.
מה פתאום התעוררתי לכך בדיוק בימים בהם נראה שנסתם הגולל על אחת החזיתות המרכזיות של המלחמה הזו? אולי כי הגיע הזמן לעשות איזשהו חשבון נפש על השותפות החשובה והגדולה שיש לנו עם ארה"ב. קשה להפריז בתיאור החשיבות של אותה שותפות, ובאמת שצריך להיות עיוור שלא לשים לב במה היא זיכתה אותנו - חימושים, מודיעין, גב מדיני, הגנה נגד טילים, גיוס כל העוצמה הצבאית האמריקאית לתקיפות באיראן ועוד ועוד. אבל במסגרת אותו חשבון נפש, ראוי לשים לב גם מה יש באותה שותפות שנמצא בעוכרנו.
אין עוד מדינה בעולם, שום מדינה, בה הנושא הכלכלי הוא כל כך מרכזי ואקוטי, כארה"ב, עד כדי כך שכסף ואמריקה, אלו כמעט שתי מילים נרדפות. החברה האמריקאית, מיום היווסדה ועד עתה, חיה את חייה סביב ה'בהלה לזהב' - ה-Taxes הם הנושא המרכזי של כל מערכת בחירות, אין אזרחים יש צרכנים, ו- 'Keeping up with the Joneses', לעמוד במרדף ההצלחה החומרית בתחרות עם השכנים, זו מהות החיים.
מדינה כזו, יחד עם כל ההון והאמצעים המלחמתיים שלה, הביאה לשותפות איתנו גם את כל ערכיה ואת זהותה העצמית, והם בשבילנו, במצבנו כעת, סרח שהוא לא רק עודף ומיותר, אלא גם מסנדל ומסוכן. "אתם יכולים להרוג עשרה מאנשינו על כל אחד משלכם, ובכל זאת אתם תהיו אלה שיתעייפו ראשונים", אמר הרשע מוויטנאם במלחמתו נגד האמריקאים. אמר ודייק. מדינות בהן העיקרון המסדר הוא מרדף אחרי חיי נוחות ורווחה כלכלית, באמת לא בנויות למערכות צבאיות שלא ניתן לשרטט להן סיום בטווח הזמן המיידי. הן מתייאשות, מתעייפות ומחפשות נתיב מילוט, כשאת שארית הכוחות שלהן הן משקיעות במסע יחסי ציבור שיעטוף את ההימנעות מהכרעה באריזת צלופן נוצצת.
אז על אף שאני בטוח שטייסנו טובים פי כמה מהטייסים האמריקאיים, ועל אף שאין לי ספק שהיכולות המודיעיניות והתעוזה של אנשי הצללים שלנו עדיפים בהרבה מאלו של עמיתנו דוברי האנגלית, בכל זאת הנקודה המרכזית בה מתגלה היתרון שלנו היא נקודת החוסן המנטלי, עזות הנפש וגבורת הרוח של הלוחמים והאזרחים להמשיך במלחמה הארוכה. במסגרת האירוע הגדול בהיסטוריה האנושית, אירוע החזרה של עם ישראל לארצו לאחר אלפיים שנות גלות, שבות אלינו, בתהליך של צמיחה איטית, יחד עם החזרה ללימוד התורה וקיומה, כל הסגולות המיוחדות שהיו לנו בעבר, ביניהן עזות הנפש והגבורה יוצאת הדופן.
אשר על כן, יחד עם כל ההתלהבות וההתפעלות מ'המוח היהודי שממציא לנו פטנטים' - כיפת ברזל, חץ, מגן אור ועוד ועוד, טוב יהיה אם נפנה גם את תשומת ליבנו לאותן סגולות עתיקות, תכונות הנפש של העם שלנו, אלו הגנוזות בנו ויוצאות לפועל על ידי חזרתנו לחיות חיים ישראליים מקוריים; סגולות שאומנם עוד קשה לחשוב איך ניתן לשווק אותן לאומות ולתמחר אותן בתערוכת הנשק 'יורוסאטורי' בצרפת, אבל כבר עכשיו הן מעמידות את העולם כולו פעור פה ומשתומם.