סמ"ר נוה חבשוש ז"ל (20) מהיישוב אדם בבנימין, שנהרג באסון הטנק בשבוע שעבר, מובא הערב (ראשון) למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בהר הרצל בירושלים.
באסון נהרגו גם סמ"ר ליאב כבביה ז"ל, סמ"ר יואב קליין ז"ל וסא"ל דור גדליה בן שמחון ז"ל, מפקד גדוד 52.
נוה הוא החלל השלישי מהיישוב גבע בנימין-אדם מאז פרוץ המלחמה, והנופל ה-64 ממועצה אזורית בנימין. הוא הותיר אחריו את הוריו, חיים ועינב, ואת אחיותיו נועם ונסיה.
סבו יהודה חבשוש ספד בדמעות: "נוה, נכד יקר שלי. אנחנו עדיין לא קולטים. באיזה עולם אנחנו חיים - שסבא צריך לקבור את הנכד שלו במקום שזה יהיה הפוך?".
בדרך כלל ה' לוקח את הנשמה ומותיר את הגוף. אותך הקב"ה לקח כמעט לגמרי. הוא לא השאיר לנו הרבה. אני מתפלל שתגיע אלי בחלום ותגיד לי שטוב לך במקומך" הוסיף הסב.
האב חיים ספד: "כל כך רצית להיות משמעותי ולהשתתף בלחימה. סיפרת לי כמה חשוב לך לצבור עוד ניסיון לפני שתצא לקורס קצינים. כמה רציתי לראות אותך על מגרש המסדרים בבה"ד 1. חונכת לאהבת הארץ ואהבת אותה מאוד. רק איתך יכולתי ללכת עשרות קילומטרים בלבד".
הוא סיפר על אישיותו המיוחדת של נוה. "היית ילד מיוחד, טוב לב, ותרן, צנוע ואוהב אדם. מלאך שנשלח אלינו לזמן קצר מדי. מדבר מעט ועושה הרבה. תמיד היית הראשון להתנדב ולהציע עזרה. תמיד ראית את האחר וחשבת על מי שסביבך לפני שחשבת על עצמך. האחרון שנשאר לכבות את האור. כך גם בטנק - האחרון שנשארת בפנים. כולם הוחזרו לפניך והיינו צריכים לחכות לך עד היום בבוקר".
האב המשיך בהספדו "כמה יש בך ניצוץ אלוקי. נווה בני האהוב, גיבור ישראל. כל החיים אני מנווט, קורא מפות, אבל עתה אני מרגיש שאבד לי המצפן. אני לא באמת יודע איך ממשיכים בלי החיוך שלך, בלי לדעת שעוד מעט תיכנס בדלת. אנא, נווה שלי, תאיר לנו את הדרך. תודה על הזכות להיות אבא שלך, תודה על האור שהכנסת לנו לחיים. אנו נמשיך לשאת אותך בכל שביל ובכל צעד, נמשיך לזכור אותך ולספר עליך".
האם עינב ספדה: "ילד אהוב שלי, בבר המצווה שלך פתחתי במילים 'לנער הזה התפללתי'. כמה חיכיתי לך, כמה אהבתי אותך, כמה התפללתי עליך. אני עומדת כאם היום ולא מאמינה. היית נער רגיש עם לב ענק. היו בך מידות טובות שלא לומדים מספרים, הן פשוט היו חלק ממך. זכיתי לראות יום-יום את הנפש הגדולה שהייתה לך.
לפני כמה חודשים גילינו שאני בהריון. זאת הייתה הפתעה גמורה. לא הבנו איך בגיל 46 אשא בתוכי את ההיריון הזה, חשבנו מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו. ומאז שהקצינים דפקו בדלת ובישרו את הבשורה, בתוך החושך הגדול שנפל על חיינו, אני נושאת בתוכי חיים חדשים. כשנלקח לי ילד אהוב, הבן היחיד שלי, בין החיים יש בתוכי פעימת חיים שמכריחה אותי לקום בבוקר ולהמשיך לחיות", הוסיפה האם.
"ההיריון הזה לא קל עבורי, הוא התחיל בקושי והמשיך בימים שבהם הלב שלי נשבר לרסיסים. אבל אני מבטיחה לך, נווה, שאשמור עליו מכל משמר. אולי כי אין לי כוח לאבד ילד נוסף, ואולי כי זו המתנה הקטנה שהשארת לי. מאז שעות הבוקר ביום חמישי היו לי כאבים חזקים כמו צירים, כאילו הגוף הרגיש והתכונן לפרידה ממך.
נווה שלי, אני מבקשת ממך היום בקשה אחרונה של אמא: תשלח לי כוח, תעזור לי לקום בבוקר גם בימים שלא ארצה לקום. תעזור לי להיות האמא שנועם ונסיה צריכות עכשיו. תעזור לי לגדל אותן בשמחה ובאמונה, גם כשאני מרגישה שהלב שלי נשבר איתך. וכשתגיע לעולם אחותך הקטנה, תבקש עליה רחמים מלמעלה, תלווה אותה, תגן עליה, תעזור לי להיות אמא טובה גם בעבורה. תשמור בבקשה על הסבים והסבתות, על האחיות שלך, על אבא ועל כל המשפחה שלך שמתגעגעת ואוהבת אותך כל כך. תן לנו כוח לשאת את הכאב הזה ולהמשיך את החיים כשחלק מהלב שלנו לא נמצא. לפני שאני נפרדת ממך, אני רוצה להגיד לך תודה על הזכות להיות אמא שלך. אתה תהיה הבן שלי לנצח. אל הנער הזה התפללתי, ועל הנער הזה אמשיך להתפלל, לאהוב ולהתגעגע כל ימי חיי. ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך" סיימה האם את הספדה.
האחות נועם נפרדה: "בסיוטים שלי לא דמיינתי שחיילים יעמדו בכניסה לבית ושאצטרך לכתוב לך הספד. אני לא מתחברת לכל הקלישאות. תבכו ותהיו עצובים, איבדנו את האדם הכי טהור בעולם, הנפש הכי אמיתית, ילד בן 20 שלא הספיק כלום. אני לא רוצה לחיות בעולם בלעדיך, אתה מקור הגאווה שלי, הדבק שמחבר את הבית.
תשמור על אבא, על אמא ועל נסיה, ואני נשבעת לספר לאחותנו הכל עליך כשהיא תגדל. קשה לי לראות את האור עכשיו, תעזור לי. תודה על הזכות לקרוא לך אחי הקטן".
תושבי גבע בנימין-אדם, יחד עם אנשי מערך החירום וההצלה של היישוב, ליוו אחר הצהריים (ראשון) בדגלי ישראל את משפחת חבשוש בדרכה להלוויית בנם. מאות מתושבי היישוב עמדו לאורך הדרך כדי לחלוק כבוד אחרון ללוחם הצעיר.