1. האויב האמיתי הוא איראן. היא זו שבמשך עשרות שנים בנתה בלבנון מכונת השמדה אדירה נגד מדינת ישראל, באמצעות החיזבאללה. גם בימים אלה, כשאזרחיה סובלים מחסור, היא ממשיכה להזרים מאות מיליוני דולרים לשלוחי-הטרור שלה, והחיזבאללה בראשם.
2. מי שפוגע בריבונות לבנון הוא לא ישראל, אלא איראן. שום מדינה ריבונית לא מסכימה שארצה תנוצל כתשתית טרור ואזרחיה יהפכו לפליטים. אנחנו רק מנקים את השטח מכל תשתיות הטרור האלה. כל עוד החיזבאללה שם, אין הצדקה שאנחנו נצא.
3. הישגי צה"ל בלבנון הם חסרי תקדים. אנחנו חושפים ומשמידים תשתיות טרור, מנהרות-ענק, אמצעי לחימה ומפקדות בהיקפים גדולים פי כמה מעזה, שנבנו במשך יותר מעשור. משטחים כפרים שחיזבאללה הפך למוצבי טרור. מקיימים "הקם להשמידך - השכם להשמידו" עד דק, מייצרים רצועת בטחון ריקה מאיומים, וגובים תג-מחיר משמעותי גם בעומק לבנון על כל פגיעה בחיילינו.
4. אסור לעצור באמצע העבודה. איראן אחוזת בהלה מהרס מפעל הטרור שלה, ומהגעת צה"ל אל מרכזי העצבים שלו. דווקא משום כך חובה להמשיך.
5. הלגיטימציה של ניקוי תשתיות הטרור: גם הנשיא טראמפ מבין, שכפי שזכותנו וחובתנו להישאר בלבנון, כך זכותנו וחובתנו לבצע בעצמנו את מלאכת הניקוי עד תום, ללא צבא לבנון ו/או יוניפי"ל, שבמילים עדינות נכשלו בתפקידם למנוע את הקמת מפלצת הטרור הזו.
6. אסור ליפול לקמפיין הדמורליזציה, שמטרתו (כמו תמיד) לגרום לנו לברוח (שוב) מלבנון עם זנב בין הרגליים, ולאפשר לכל אימפריית הטרור להשתקם על גבולנו. כבר היינו בסרט הזה, ולמדנו שבריחה כזו תפגע בנו לא רק בגבול הצפון אלא בכל הגזרות.
7. נכון שישי לנו מגבלות: המלחמה בלבנון מתבצעת תחת מגבלות, לנוכח מציאות מדינית וביטחונית מורכבת, אבל חשוב לדעת שההישגים הם לא רק קריטיים בהיבטי נטרול הסכנות, אלא גם דרמטיים ומשני-מציאות הן בגבולנו הצפוני והן במלחמתנו הרחבה מול איראן ושלוחותיה.
8. האמריקאים: האינטרסים של ארה"ב שונים משלנו. ולכן, לצד ההערכה הרבה על השותפות איתם, האחריות לביטחוננו מוטלת עלינו, ורק עלינו. וכשאנחנו עומדים על שלנו וגם מסבירים את עצמנו היטב - גם הם מבינים אותנו.