הפסוק החותם את הפטרת פרשת בלק לקוח מדבריו של הנביא מיכה, שחי בתקופת בית ראשון, בממלכת יהודה ובממלכת ישראל, בסביבות השנים 720- 690 לפני הספירה, זה שמכוח תפקידו כנביא, וכאיש אמת- מחובתו להשפיע, להתריע, ולשנות מציאות.
מיכה הנביא התבלט בדברי התוכחה שלו כלפי ראשי העם ומושליו. כך אמר אז, ודבריו מהדהדים עד היום בחלל האוויר הציבורי: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב, וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ".
ר' דוד אלטשולר, מחכמי יהדות אשכנז ופולין במאות ה 17-18, כתב על כך בבהירות ובפשטות בפירושו 'מצודות דוד' על הפסוק הזה: "..אין שום דבר כי אם לעשות משפט ולאהוב את הצדק, וללכת עם אלהיך בדרכי מצותיו בצנעה, לא בפרסום רב ולהתייהר".
יש דברים שאי אפשר, ואולי גם לא נכון לכמת, ולהגדיר ולחייב בחוק, אבל רוח הדברים שלהם וכוונתם ברורה.
הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב- אדם בתוך תוכו יודע מה טוב לו, למשפחתו, לסביבתו ולאלוהיו. לא תמיד יש לו את הכוח היכולת והרצון לעשות את הטוב הזה ולפעול על פיו, אבל בפנימיותו הוא יודע מהם הדברים הטובים שהם יסוד החיים- לב טוב, נתינה, ראיית טוב, אהבת אדם, חסד וכו'.
וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ- בתוך תוכו אדם גם מרגיש מה ה' מצפה ממנו, מה אורח החיים הראוי והנכון לחיות על פיו בעולם הזה. כשגולת הכותרת של הכל היא- 'וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ'.
התלמוד במסכת מכות אומר שחכמים ניסו לתמצת ולמקד את עקרונות כל תרי"ג המצוות, ולהגדיר את עיקריהן. אחד מהניסיונות הללו הוא של מיכה הנביא שהעמיד את כל המצוות על בסיס שלושה יסודות, וכך לשון התלמוד: "בא מיכה והעמידן (את המצוות) על שלוש- עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ..".
אם יש תכונה אחת מרכזית, משמעותית ומהותית שכל כך חסרה במחוזותינו בכלל ובעת הזו בפרט, היא תכונת הצניעות המחוברת למידת הענווה.
אין הכוונה רק לצניעות בלבוש, אלא לצניעות במובן הרחב והעמוק של המילה- צניעות בגישה לחיים, בהבנה שאולי לא כל האמת אצלך ואולי גם השני צודק, שנכון וראוי להקשיב, לנסות להבין את האחר, לדעת להכיל ואם צריך גם לוותר, לגשת אל העולם בהבנה שהאנשים והחיים אינם פשוטים ונמדדים במדד של שחור ולבן, אלא המציאות מורכבת, ומחייבת הקשבה, ועומד, ורגישות, ובעיקר ענווה וצניעות לא כל החיים זה אני ואני ואני, אלא הרבה בריות ודעות יש בעולמו של הקב"ה, וגם בהן יש אמת וצדק.
מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת- שלושת הערכים הללו- משפט, חסד, והצנע לכת, משלימים זה את זה ויוצרים רף לחברה יהודית ערכית ומוסרית, ולהתנהלות ראויה של ראשי העם בתפקידיהם השונים.
אין קיום למדינה וחברה ללא משפט השואף וחותר לצדק לכל- מדל ואביון עד שועי עם, מפשוטי עם עד ראשי מנהיגיו. שאלמלא משפט- איש את רעהו חיים בלעו.
אין קיום למדינה וחברה ללא חסד, חמלה, רגישות, עזרה לזולת, וערבות הדדית, שללא כל אלו, לסדום היינו ולעמורה דימינו.
לא תהיה מנהיגות אמת לעם אם בסיסה איננו "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". מנהיגות שהצניעות והענווה אינם ערכי היסוד שלה, וקוד ההתנהגות של ראשיה, עלולה להיהפך מהר מאד לדיקטטורה, למגלומניה, לפולחן אישיות, ולכוחנות. מנהיג שלא מפנה מקום בחלל האוויר הציבורי לכוח העליון שמעליו תוך גילוי ענווה וצניעות, ימלא את חלל האוויר הציבורי באגו שלו, במפגן כוחנות וראוותנות.
מקום של כבוד בעולמה של היהדות שמור לתפקידו של הנביא. עליו היה להיות מחוץ לממסד, מחוץ למערכת, לא תלוי ולא חייב לאף אחד, ונר לרגליו הייתה רק מילה אחת- האמת. מוצאת חן או לא מוצאת חן. נעים לשמוע אותה או לא נעים. תפקיד הנביא הוא לא ללטף ולא להיות נחמד. תפקידו היה להזכיר כל הזמן לראשי העם ומנהיגיו, ולכלל הציבור- מהם הערכים הנדרשים מהם כדי למלא את תפקידם באמונה, מה החזון, ומה הרף הערכי והמוסרי אליו יש כל הזמן לשאוף.
תרי"ג מצוות ניתנו לעם ישראל. בא הנביא מיכה והעמידן אז , ודבריו רלוונטיים עד היום, ואולי במיוחד היום, על שלושה- 'עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ'.