בערב ההוקרה שנערך לרגל הגיעו לגבורות של הרב דוד ביגמן ומינויו לנשיא הישיבה, נשא הרב דברים אישיים ומרגשים בפני המשתתפים.
בהמשך עבר להודות לבני משפחתו. הוא סיפר בהתרגשות על בני הבית שנשאו עמו את העומס הכרוך בחיי הישיבה. "כל הילדים, שכל ארוחות הישיבה הלכו אחריי ותמכו בכל המהלכים. לא ייאמן".
הרב ביגמן הודה גם לצוות הישיבה כולו, ולאחר מכן התייחס לשינוי בהנהגת המוסד. "הסיבה האמיתית שאני הופך להיות נשיא היא כי הצד הפורמלי של הרב יוסי גמליאל גם יהיה במלאכה. הוא ברוח הישיבה, בצד שונה, וכך זה צריך להיות. זה לא יכול להיות בדיוק אותו דבר. יש לו המון כוחות".
אחת הנקודות האישיות והעמוקות ביותר בדבריו של הרב ביגמן עסקה בשיחה שניהל בעבר עם הרב שג"ר. הוא סיפר כי במהלך חתונה שבה השתתפו יחד הבחין הרב שג"ר במגוון הרחב של ההשפעות והרוחות שפעלו בישיבה, ושאל אותו למעשה כיצד ניתן להכיל ריבוי כה גדול של קולות בתוך מסגרת אחת. "כמו הקיבוץ הדתי - פרווה", אמר לו הרב שג"ר.
הרב ביגמן השיב אז כי הכול נעשה "במידה", וטען כי הישיבה אינה פרווה, אך השאלה המשיכה להעסיק אותו גם לאחר מכן. "בדרך הביתה אמרתי לעצמי שאם יש ריבוי קולות, גם אם כולם ישדרו בעוצמה, בסוף אולי ייצא רעש".
אלא שלאורך השנים הגיע למסקנה הפוכה: דווקא בזכות צוות הישיבה והתרבות שהתפתחה בה, ריבוי הקולות אינו יוצר כאוס אלא יצירה משותפת. "מה שיש אצלנו זה סוג של חגיגה רב ממדית. זה לא רעש בכלל. יש ריבוי קולות, אבל הם יוצרים משהו חי, פורה ומפרה".
בהמשך הרחיב את הדימוי המוזיקלי שבו השתמש. הוא הזכיר כי בעבר היו בישיבה מספר קטן יחסית של קולות מרכזיים, ואילו כיום המגוון רחב בהרבה. "אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה קונצרט. זה לא מספיק להגיד שזו סימפוניה. יש אצלנו בישיבה תסיסה. התלמידים יודעים שיש תסיסה נורמלית, וזה רק הולך להשתבח".
הרב ביגמן התייחס גם לאופיים של תלמידי הישיבה לאורך השנים. הוא ציין כי אחד הדברים הבולטים ביותר בעיניו הוא השילוב שבין יכולת אינטלקטואלית לבין יחס אנושי ומאיר פנים. "התלמידים שלנו חכמים ונחמדים".