תא"ל (במיל') ח"כ צביקה פוגל, מי ששימש בעבר כמפקד מרכז האש של פיקוד הדרום, עומד כיום בראש אחת הוועדות הרגישות והנפיצות ביותר במשכן הכנסת - הוועדה לביטחון לאומי.

בראיון לערוץ 7 הוא פותח בהצלחה של מפלגת עוצמה יהודית בבחירות הקודמות שמצאה אותו מופתע לגמרי. "הבחירות הקודמות מבחינתי היו חוויה אדירה. המפגש הזה עם כל כך הרבה אנשים, בפרק זמן מאוד קצר, בניסיון לשכנע אותם שכדאי להם להאמין בי. זה פשוט מרתק. כיף לראות אנשים, שמסתכלים לך בעיניים, ואומרים 'אנחנו מאמינים לך'. הייתי מקום עשירי ברשימה עם הציונות הדתית והייתי ריאליסט. הבנים שלהיו אופטימיים ואמרו לי שאהיה בכנסת - והם צדקו".

כניסתו של קצין בכיר במילואים, שאינו חובש כיפה, לשורות המפלגה עוררה לא מעט הרמות גבה במערכת הפוליטית. "הייתה הפתעה מאוד גדולה להרבה אנשים - קודם כל מעצם ההצטרפות שלי לפוליטיקה. אמרו לי 'אנחנו יודעים שאתה לאומי וימני - אבל איך אתה קשור לחבורה שהצטרפת אליה?'. בתוך השיחות שלי עם איתמר, היה מאוד ברור שאנחנו מפלגה של העם. זאת אומרת, יש דתיים ויש שאינם דתיים. יצחק קרויזר, צביקה פוגל ואלמוג כהן, שכולם שוכחים שהיה חלק מאיתנו בהתחלה, שלושה משישה שנכנסו לכנסת - אינם חובשי כיפה".

הוא רואה בעצמו גורם מאזן וממלכתי בתוך הבית המחוקקים על אף הדימוי הציבורי של סיעתו. "אני חושב שהצלחתי לשמור על הייחודיות שלי בתוך כל הדבר הזה שנקרא חברי כנסת, מליאה, ועדות, שמרתי על המאפיינים שלי ועל הייחודיות שלי. לא נגררתי למקומות שלא רציתי להיגרר. אני חושב שבאיזשהו מקום, אני די קונצנזוס בהתנהלות הכללית של הכנסת".

שורשי התפיסה המובילה אותו כיום נעוצים עמוק בעברו הפוליטי והציבורי, החל מהרגע שבו פשט את המדים. "אני בא מהנקודה שבה מדינת ישראל ניתנה לעם היהודי וצריך לשמור אותה עבורו. עם זה אני הולך כל הזמן".

בין הפרק הדרומי לחייו הפרלמנטריים הנוכחיים, עבר פוגל תחנה דרמטית במיוחד בצפון הארץ, כראש ועדה קרואה ביישוב הבדואי טובא-זנגרייה. הוא משחזר את היום שבו נורו יריות לעבר משרדו ורכבו הוצת. "זה היה ערב יום כיפור. באתי לעבודה עד 11 בבוקר. הם ידעו בדיוק מה לוח הזמנים שלי. בשעה עשר וחצי. מנהלת הלשכה שלי צועקת 'צביקה, שורפים לך את האוטו'. יצאתי החוצה. רצתי חזרה למשרד לנסות לקחת מטף כיבוי ולרדת למטה ואז התחילו יריות לעבר החלונות שלי מהכביש"

כשנשאל האם מדובר בניסיון רצח, השיב: "אם היו רוצים לרצוח אותי הם מחכים לי ליד הרכב ורוצחים אותי. הם רצו להבהיר לי שיש מספר פעולות שאני מבצע. שלא מתאימות להם. המשכתי לבצע אותם אחר כך. לא נרתעתי".

החוויות הללו גיבשו אצלו את ההבנה כי מקומו בכנסת. "כשהבנתי לאן עוצמה יהודית חותרת, ולאיזה דרך מוביל איתמר בן גביר, והבנתי שהביטחון האישי הוא חלק מתוך המשימה הזאת, הבנתי על אחת כמה וחמש שיש לי מה לתרום למאמץ הזה. לשמחתי גם הצלחתי לקחת את הוועדה לביטחון לאומי".

מלחמת חרבות ברזל שפרצה ב-7 באוקטובר היכתה בפוגל כקצין וכאזרח, והגדירה מחדש את דחיפות המשימה הניצבת לפתחו. "השבעה באוקטובר מבחינתי היה נקודת שבר כמעט בלתי אפשרית. זה קרה לנו במדינת ישראל, זה קרה לנו בבית. זה קרה לנו במקום שיש לנו צבא. אלה היו היומיים הכי קשים שלי".

פוגל שוטח משנה סדורה ומדאיגה ומזהיר מפני התלכדות זירות קטלנית. "אני חושש שהשבעה באוקטובר הבא יכול לקרות בשני סוגי אירועים - או בשילוב שלהם. הראשון הוא מתוך ערביי ישראל כפי שקרא בשומר החומות והשני שיצא מיהודה ושומרון. אני מתריע על כך בשנים האחרונות והשילוב בין השניים עלול להיות מסוכן פי כמה".

פוגל הודף את הטענות לחוסר משילות בישראל. "מילת המפתח היא סבלנות. אנחנו רק בקדנציה ראשונה בכנסת. בקדנציה הבאה, בהנחה שנהיה קצת יותר גדולים ונוכל להשפיע, ניקח על עצמנו עוד כמה משימות. אין לי שום ספק שההשפעה של הפעולות שלנו תהיה בשטח. אי אפשר היה לעשות את הכל, בעידן שבו אנחנו גם נלחמים וצריכים להשקיע כל כך הרבה מאמץ במלחמה בטרור בחזיתות השונות. אני מעריך שבקרוב נוכל להתפנות גם לטפל בדברים אחרים כמו כמויות הנשק הבלתי חוקי והפרוטקשן".

הוא מפנה אצבע מאשימה חריפה וברורה כלפי המערכת המשפטית, שלדבריו מונעת מהדרג הנבחר לפעול בנחישות הנדרשת. "אם נצליח לבצע את הרפורמה המשפטית זה יפחית הרבה יותר בעיות. כי מי שעוצר אותנו היום, צריך לומר את האמת, אלו בתי המשפט והיועצת המשפטית. הם עוצרים אותנו, הם לא מאפשרים לנו לבצע דברים. אני קורא ליועצת המשפטית כבר שנתיים וחצי לבוא אליי לדיונים, כדי להילחם נכון מול ארגוני הפשיעה. היא מסרבת להגיע, פניתי לבג"ץ שגם הוא הוציא לי את הנשמה".

למרות המכשולים, פוגל מתגאה בהישגים החקיקתיים המשמעותיים שהובילה המפלגה, ובראשם חוק עונש מוות למחבלים וחוק האיזוק האלקטרוני.

את דבריו הוא חותם בקריאה נחרצת לגוש הימין לקראת הבחירות הבאות. "אנחנו חייבים להמשיך במה שהתחלנו. אם הכל ייעצר עכשיו והשמאל ייעלה - הכל ייהרס. הם יהיו חייבים את ערביי רובם לא מכירים בכלל בזכות קיומנו פה. זה יהיה אסון, משהו שלא נוכל לתקן אותו, ולכן אני מקווה שהציבור, יבין שחייבים להצביע ולהישאר בבית זאת לא ברירה".-