חזון קורם עור וגידים בחברון
בימים אלו, הרחק מאור הזרקורים, מתקדם במהירות פרויקט הקירוי של מערת המכפלה בחברון. בשקט בשקט, כמעט ללא הד תקשורתי, מיוצרים במפעל מיוחד האלמנטים המבניים של הקירוי, בעוד טרקטורים וכלים הנדסיים כבדים מכשירים בשטח את צירי הגישה למנופים ולמשאיות שישלימו את המלאכה.
עבור מאות אלפי המתפללים הפוקדים את המקום מדי שנה, מדובר בהגשמתו של חלום ישן: היכולת להתפלל ברחבה המרכזית של אולם המערה תחת קורת גג מכובדת ומגוננת מפגעי מזג האוויר. מי שחולם ולוחם על מימוש הפרויקט הזה כבר שנים ארוכות הוא אברהם בן יוסף, לשעבר יו"ר הוועדה המוניציפלית של העיר חברון, שכעת זוכה לראות את חזונו קורם עור וגידים.
שיטת העבודה: "עקב בצד אגודל"
אולם, פרויקט הקירוי במערת המכפלה אינו עומד בפני עצמו. הוא מהווה דוגמה מובהקת, מעין מיקרוקוסמוס, לשיטת הפעולה העקבית והשיטתית שחוללה בשנים האחרונות מהפכה חסרת תקדים במפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון כולו. זוהי אסטרטגיה המבוססת כולה על העיקרון של "בשקט בשקט" - עבודה סיזיפית, עקב בצד אגודל, המפרקת מכשולים בירוקרטיים ומשפטיים מבלי לחפש כותרות, מבלי לנפנף בהישגים ומבלי לרוץ לתקשורת כדי לקבל קרדיט פוליטי מיידי, כפי שנוהגים ראשי מפלגות ושרים אחרים
ההיגיון מאחורי חשאיות זו ברור לחלוטין: בהקשר המדיני והבינלאומי המורכב של יהודה ושומרון, כל פרסום מוקדם או הצהרה בומבסטית עלולים היו לטרפד פרויקטים חיוניים עוד לפני שהחלו. השרים והנציגים של מפלגת "הציונות הדתית" הבינו כי הדרך לשינוי אסטרטגי אינה עוברת בהצהרות פומביות, אלא בנבכי המנגנונים הממשלתיים. המהלך האחרון שהובילו שרי הקבינט של המפלגה, בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק, ממחיש זאת היטב: העברת החלטת קבינט דרמטית המעבירה את סמכויות התכנון על אזור H2 בחברון (השטח שהוקצה לישוב היהודי במסגרת הסכם חברון משנת 1997) - לידי רשויות התכנון הישראליות. בצעד מנהלתי שקט זה, בוטלה למעשה אבן הריחיים העיקרית של הסכם חברון ההיסטורי, והוסרו חסמים תכנוניים שליוו את הישוב היהודי בחברון במשך קרוב לשלושה עשורים. ההחלטה החדשה מרוקנת את ההסכם מתוכנו המגביל.
משל השתיל הרך וההבשלה
דבר זה דומה להפליא למשל המוכר על השתיל הרך שנשתל באדמה. בשנים הראשונות, המגדל המסור מטפח, משקה ומגן עליו מפני פגעי הטבע הרחק מעין כל, ורק כאשר הוא מגיע לבסוף לדרגת "נטע רבעי", הוא מניב את פירותיו הבשלים - "ויצץ ציץ ויגמול שקדים"., השיטה שנראתה מבחוץ כאיטית ומדודה, הניבה תוצאות שלפני שנתיים נראו כחלום רחוק.
שינוי הארכיטקטורה השלטונית
כך גם בזירה האזרחית והמשפטית של יו"ש. השר סמוטריץ' וחבריו ניהלו מאבק פוליטי עיקש וממושך להקמת "מנהלת ההתיישבות" והעמדת יהודה אליהו בראשה. לאחר שהוקמה, נדרשו להילחם על גבולות סמכויותיה מול שר הביטחון יואב גלנט. המהפכה המבנית כללה שינויים מרחיקי לכת בארכיטקטורה השלטונית של האזור: מינוי סגן ראש המנהל האזרחי לעניינים אזרחיים, והעברת סמכויות נרחבות מראש המנהל האזרחי וממתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש) לידיים אזרחיות. אחד המהלכים המשמעותיים והעמוקים ביותר היה ריקון סמכויותיהם של קציני יועמ"ש איו"ש - שהיו כפופים עד אז לפצ"רית תומר ירושלמי - והעברתן ליועץ המשפטי של משרד הביטחון, הכפוף ישירות לראש מנהלת ההתיישבות. בכך נוטרל אחד החסמים המשפטיים המרכזיים שעיכבו כל פיתוח ישראלי באזור.
עשייה מתחת לרדאר
במשך חודשים ארוכים פעלה מנהלת ההתיישבות מתחת לרדאר. היא שינתה מהיסוד את שיטות הפיקוח והאכיפה על הבנייה הערבית הבלתי חוקית, חוללה מהפך דרמטי בסדרי העבודה של מועצת התכנון העליונה (מת"ע), והובילה להכרזה על אלפי דונמים כאדמות מדינה, תוך תיאום אינטימי ושוטף עם אלוף הפיקוד. במקביל, שר האוצר הקצה את המשאבים והתקציבים הנדרשים למימוש המהפכה האזרחית הזו בשטח, חברי הכנסת של הסיעה העבירו את החקיקה ההיסטורית לביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון, ושרת ההתיישבות אורית סטרוק הובילה ומסדה את מפעל החוות החקלאיות - מאות נקודות אסטרטגיות השומרות על קרקעות הלאום.
אמור מעט ועשה הרבה
פעילות איטית, מחושבת ושקטה זו החלה להבשיל באופן ניכר רק בשנה וחצי האחרונות. פתאום, כל מי שמסייר כיום ברחבי יהודה ושומרון מבחין מיד כי הארץ שינתה את פניה. תנופת הבנייה, הסדרת התשתיות, פריסת הדרכים והקמת הנקודות החדשות הן עובדות מוגמרות בשטח. מאברהם אבינו, למדנו את השיעור הגדול של "אמור מעט ועשה הרבה". כאשר הגיעו המלאכים אל אוהלו, הוא הבטיח להם "ואתנה פת לחם", אך בפועל מיהר להביא לפניהם עוגות סולת, בקר ושלל מטעמים. תפיסה זו אומצה כציווי מוסרי ומעשי גם על ידי שמאי הזקן במסכת אבות. השרים הנוכחיים יישמו את התובנה הזו הלכה למעשה: העשייה הקדימה בהרבה את הדיבורים.
נטרול הלחצים והעובדות בשטח
היתרון המרכזי של האסטרטגיה השקטה הזו טמון בכך שבשנים הראשונות היא מנעה את התעוררותם של לחצים בינלאומיים כבדים. האיחוד האירופי, הממשל האמריקאי ואפילו ארגוני השמאל הקיצוני בישראל לא זיהו בזמן את גודל השינוי המבני משום שהוא נעשה מאחורי הקלעים, בדיונים משפטיים יבשים ובצווים מנהלתיים. הם "נבהלו" והחלו להפעיל לחץ פוליטי רק כאשר גילו את התוצאה הסופית - כשהמהפכה כבר קרמה עור וגידים והפכה לבלתי הפיכה.
רק בחודשים האחרונים, עם הבשלת המהלכים, החלו לחנוך באופן רשמי את היישובים החדשים, לשוב בפועל לחומש שאנור, גנים וכדים, יישובים שגורשו ונחרבו בצפון השומרון בעת הגירוש המר של שנת 2005, ולהכריז על יישובים מוסדרים נוספים בחבל ארץ אסטרטגי זה - חבל ארץ שלדאבון הלב ננטש והוזנח במידת מה בעת הקמת רשת היישובים הגדולה בשנות השבעים והשמונים, הסדרת כל הישובים 'הבלתי חוקיים', והקמת עשרות ישובים חדשים. המהפכה השקטה הוכיחה כי בעבודה נחושה, נטולת אגו ומתוכננת היטב, ניתן לשנות מציאות היסטורית ולבצר את עתידה של ההתיישבות לדורות קדימה.